ואיני יודע למה חילק ביניהן דהא בגמרא כו' כתב ב"י שרבינו לא הבין דברי הרמב"ם דהוא מפרש בעיא זו בשנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו ואע"ג דקנסו על השוכח דילמא ה"מ כשלא נתבשל כל צרכו אבל בנתבשל כל צרכו אע"פ שהוא מצטמק ויפה לו לא קנסו ולא אפשיטא ולקולא. ומש"ה לא ק"מ דהא דלא מפלגינן בין עבר לשכח היינו דוקא כשלא נתבשל כל צרכו אבל בנתבשל כל צרכו אלא שמצטמק ויפה לו ע"כ מפלגינן בינייהו כו' ע"ש. ולעד"נ דשפיר כתב רבינו על הרמב"ם וא"י למה חילק ביניהם ר"ל בין עבר ושהה לשכח דאע"פ שגם רבינו הבין בדברי הרמב"ם שפי' האיבעיא כדרך שפי' ב"י כדלעיל על כל זאת לא נמנע מלהקשות עליו דהא בגמרא מייתי ראייה מעבר ושהה לשכח כלומר ומשמע שדין שכח דומה לגמרי לדין עבר ושהה ואין שום חילוק ביניהם. אבל אינו מקשה למה חילק בין מצטמק ויפה ללא נגמר בישולו דבהאי לא יוכל להקשות דידע דהלך בשיטת הרי"ף רבו דפי' האיבעיא בגמרא וע"כ צ"ל שגם רבינו ידע פי' זה דאל"כ למה מקשה רבינו ואיני יודע למה חילק ביניהן דהא בגמרא כו' ולא מקשה מנ"ל חילוק זה לחלק גבי שכח באם מצטמק ויפה לו אמנם לפי גירסת מקצת ספרי רבינו שכתב בהן ז"ל ואיני יודע למה חילק בשניהם וכן הוא בדפוס וברמ"ה יתיישב קושיא זו ולק"מ ודו"ק. אך לפי מה שמסיק רבינו דהא בגמרא מייתי ראייה. כו' משמע שעיקר הגי' ביניהן דאילו היה קושיא על שניהן ק' דמתחיל בתרתי וסיים בחדא דהראייה דמייתי מהגמרא אינו סתירה למה שחילק בין נצטמק ויפה ללא נגמר בישולו וק"ל. ובזה נתיישב ג"כ תמיהת ב"י שמתמה על הכלבו שכתב דלהרי"ף תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו אפילו עבר ושהה מותר וכ"ש אם שכח שוגג ומתמה ב"י שהרי"ף לא התיר אלא בשכח ובמה שכתבתי נסתלקה הקושיא זו לפי שי"ל הכלבו ס"ל כדעת רבינו שגם להרי"ף דין שכח דומה לגמרי לדין עבר ושיהה. כתב ב"י וז"ל כתב הר"ן דמשמע בירושלמי דכל הני פלוגתא ליתנהו אלא כשסלקן מע"ג כירה מע"ש ולא החזירן עד שחשכה כו' עד אבל כשסילק בשבת בכולהו גוונא שרי עכ"ל ודבר פשוט הוא שאין כן דעת התוס' והרא"ש וסייעתם שהרי הם אוסרים להחזיר אפילו מבעוד יום סמוך לחשכה וכ"ש להחזיר כשסלק משחשכה עכ"ל. וקשה דילמא התוס' והרא"ש אסרי דוקא באינה גרופה או קטומה לאפוקי הר"ן מיירי בגרופה וקטומה כמבואר בדבריו. וי"ל דזיל בתר טעמא דהא התוס' והרא"ש אינם אוסרים להחזיר מבעוד יום סמוך לחשיכה אלא מטעם גזירה דאתי נמי להחזירה כשנוטלה בשבת. א"כ גזירה זו איכא נמי למיגזר בגרופה וקטומה ואין לומר דילמא דוקא באינה גרופה דחמיר גזרינן דהא אדרבה גבי דבר דחמור ביותר לא גזרינן והראייה דהא כתב הרא"ש ורבינו בסמוך אבל כ"ז שלא נתבשלה מותר להחזירה ולא גזרינן דילמא אתי להחזיר משחשיכה משום דאם היה מחזיר משחשכה הוי מבשל בשבת ופשיטא דמזדהר בהכי אפילו אי שרית להחזיר מבע"י. כמו שכתב ב"י. אך עדיין קשה דילמא הא דהתוס' והרא"ש אוסרים להחזיר מבעוד יום סמוך לחשיכה נמי איירי בנטל מבעוד יום זמן גדול לפני חשיכה כמ"ש הר"ן ובכה"ג דוקא גזרו להחזיר סמוך לחשיכה גזירה אטו חשיכה עצמו וי"ל דסתם נטילה מן הכירה היא סמוך לחשיכה שאז לפעמים נוטלין מן האש לצורך הלילה או כדי להטמינה לצורך מחר וא"כ לפעמים נמלכים ומחזירין אותה על הכירה להיות חם לצורך הלילה. וא"כ מאחר שהתוס' והרא"ש ס"ל דאם נטלו בשבת עצמו מותר להחזירו בכל ענין ולא אסרו אלא כשנטלו מבע"י דהנטילה היתה בחול והחזרה בשבת דה"ל תרי שמות והוי כהתחלת הנחה בשבת א"כ כשהנטילה היתה סמיך לחשכה היה להן להתיר להחזיר מיד סמוך לחשיכה דכיון שהחזרה היה בזמן הנטילה ליכא למיגזר אטו שבת דהא בשבת עצמ' כה"ג מותר. וק"ל. והיותר נראה לי ליישב שני הקושיות הנ"ל דהב"י בא לסתור דברי הר"ן שכתב בשם הירושלמי דכל הני פלוגתא ליתנהו אלא בשסלקן מע"ג כירה בע"ש דמשמע מדבריו דקאי גם אפלוגתא דב"ש וב"ה וע"ז כתב דז"א דהם איירי בכל גוונא ודו"ק: