אסור ליתן עליה תבשיל מבע"י להשהותו עליה כו' במשנה תני סתם לא יתן ולא נזכר שם מבע"י רק שרבינו בא לפרש כשיטת הרי"ף לא יתן לשהות דהאיסור בא ממילא והיינו בשבת שאז מבשל אבל במה שנותן בתחלה הקדירה ע"ג הכירה לשהות אינו עושה איסור בנתינה ומש"ה מפרש רבינו דהנתינה היא מבע"י כלומר שלא בשעת האיסור אלא כשיגיע חשיכה ושבת עדיין לא יהא נגמר בישולו אלא כמב"ד או נצטמק ויפה לו ואיכא למיגזר שמא יחתה לאפוקי אם פירושו לחזור הוי איפכא דעיקר האיסור עושה תיכף בשעה שנותן הקדירה ע"ג הכירה בשבת או סמוך לחשיכה דהא כבר נתבשל. וק"ל. ולקמן אכתוב עוד מזה גם יהיה מבואר בדברי ב"י בסימן זה דחזרת הקדרה מיירי בקדירה שכבר נתבשלה. ואיבעיא לן בגמ' האי לא יתן לא יחזיר הוא אבל לשהות משהינן אע"פ שאינו גרוף וקטום ומנו חנניה הוא דתניא חנניה אומר כל שהוא כמאכל ב"ד מותר לשהותו ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה או דילמא לשהות תנן ואי גרוף וקטום אין אי לא לא. וכ"ש להחזיר ושקלינן וטרינן בשמעתין טובא למיפשטא בעיין ולא אסיקנא מידי בהדיא ובתר הכי גרסינן א"ר יצחק בר נחמני אמר ר' הושעיא קטמה והובערה משהין עליה חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבישל כל צרכו. ש"מ מצטמק ויפה לו מותר ודחי שאני התם דקטמה משמע שאם לא בישל כל צרכו או אפילו נתבשל כל צרכו אם מצטמק ויפה לו אסור לשהות בלא גריפה וקטימה. ובתר הכי גרסינן אמר רב ששת א"ר יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשיל שלא בישל כל צרכו עקר לא יחזור עד שיגרוף או עד שיתן את האפר קסבר מתניתין להחזיר תנן אבל לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף וקטום אמר רבא תרווייהו תנינא לשהות תנינא אין נותנין את הפת לתנור עם חשיכה אלא כדי שיקרמו פניה הא קרמו פניה שרי להחזיר נמי תנינא ב"ה אומרים אף מחזירין. וע"כ לא שרי ב"ה אלא בגרופה וקטומה. אבל כשאינה גרופה וקטומה לא. ופירש"י הא קרמו פניה שרי והיינו לא בישל כל צרכו ותנור לא גרוף ולא קטום הוא. וכתב הרי"ף ומסתברא דמסקנא דבעיין דלא יתן לא ישהה הוא דהא ר' הושעיא ורבה בר בר חנה הכי ס"ל אע"ג דאמר רב ששת א"ר יוחנן דמתני' להחזיר תנן אבל לשהות משהין אף על פי שאינו גרוף וקטום לית הלכתא כוותיה ואע"ג דסייעיה רבא ואמר תרווייהו תנינא ההוא סיועא לאו דווקא היא ולא גמרינן מיניה אבל רש"י סמך אהא דאמר רב ששת אמר ר' יוחנן ואמה דסייעיה רבא וכ"כ הר"ן בשם רבינו האי והתוס' בשם ר"ח וכן הוא דעתו בסוף פ"ק וכתב עוד הר"ן שהרז"ה סתר כל ראיותיו של הרי"ף וכ"כ גם הרא"ש. ומיהו כתב שהר"ר יונה תירצם ע"ש ומתוך הצעה זו נתבארו דברי רבינו. כתב ב"י וז"ל וכתב הר"ן שהרז"ה פסק כמ"ד להחזיר תנן אבל לשהות אע"פ שאינו גרוף וקטום מיהו ה"מ בתבשילין כו' עד איכא מ"ד בגמרא מותר ואיכא מ"ד אסור כו' ע"כ ויש להקשות דלמאי נפקא מיניה פסק כמ"ד להחזיר לאותו מ"ד שכתב הרז"ה עצמו אח"כ דס"ל דאם נתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו שאסור והיינו ממש כדעת הרי"ף שפסק כמ"ד לשהות כמו שמבואר בדברי רבינו. וי"ל דאף לאותו מ"ד דאוסר מ"מ כיון דס"ל דלהחזיר תנן אם מצטמק ורע לו אז מותר אפי' לא נתבשל אלא כמב"ד לאפוקי להרי"ף שפסק כמ"ד לשהות תנן ס"ל דאם לא נתבשל אלא כמב"ד אז אסור אפי' אם מצטמק ורע לו. וחילוק זה מבואר בדבריו כיון שסתם וכתב בתחלת דבריו מיהו ה"מ בתבשילין שאין צימוקן יפה להן. ולא חילק כמו שמחלק אח"כ. והטעם דס"ל דאע"פ שלא נתבשל אלא כמב"ד אפ"ה מותר אע"פ שעדיין צריך בישול ויפה לו היינו משום דכיון דכבר נתבשל כדרך שמקצת בני אדם אוכלין אותו הלכך אע"פ שהבישול עדיין יפה לו מ"מ לא חייש לשמא יחתה דירא לחתות דשמא יבשל יותר מדאי: