ופירש ר"ת דוקא סעודה גדולה כו' בפ"ק דשבת דף ט' תנן לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקין. ופריך בגמ' הי סמוך למנחה אילימא סמוך למנחה גדולה אמאי לא האיכא שהות ביום טובא. אלא סמוך למנחה קטנה אם התחילו אין מפסיקין נימא תיהוי תיובתא דריב"ל דאמר ריב"ל כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל לא לעולם סמוך למנחה גדולה ובתספורת בן אלעשה וכו' (כאשר כתב רבינו לפי' ר"ת) רב אחא בר יעקב אמר לעולם בתספורת דידן לכתחלה אמאי לא ישב גזירה שמא ישבר הזוג ולא למרחץ להזיע בעלמא לכתחלה אמאי לא גזירה שמא יתעלף. ולא לבורסקי לעיוני בעלמא לכתחלה אמאי לא דילמא חזי פסידא בזביניה ומיטריד (פירש"י יצטער ויהא טרוד בצערו ולא יתפלל) ולא לאכול בסעודה קטנה לכתחלה אמאי לא דילמא אתי לאמשוכי ולא לדין בגמר דין לכתחלה אמאי לא דילמא חזי טעמא וסתר דינא וכן פסק רב אלפס שבוחר לפסוק כלישנא בתרא שעיקר הוא. ור"ת פוסק כסתם לישנא קמא שסידרו דברי רב אשי שהוא סידר התלמוד והלכה כמותו לגבי רב אחא. והתוס' כתבו שם ומיהו סמוך למנחה קטנה אסור אפילו סעודה קטנה ואם התחילו מפסיקין ואע"ג דתלמודא אי לאו דריב"ל הוה מוקי לה בסעודה קטנה וסמוך למנחה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין. ולא קי"ל כריב"ל כדאמר בפרק תכלת השחר מ"מ כיון דמסיק סתם תלמודא הכי משמע דבהא דאם התחילו מפסיקין קיימא כוותיה ודוקא בהא דאמר דאסור לטעום אפילו פירות לא קי'"ל כוותיה עכ"ל וזהו שכתב רבינו אליבא דר"ת דבסמוך למנחה קטנה אפילו אם התחילו סעודה קטנה מפסיקין וסברת הר"ר יודא היא שפסק כר"ת וכלישנא קמא וסבר דמאחר דאיפסקא הילכתא דלא כריב"ל. ודאי אידחי הא דריב"ל לגמרי ומש"ה בסעודה קטנה אין מפסיקין ולא מוקי לה תלמודא בסעודה קטנה אלא משום דבמשנה תני דלכתחלה לא יתחיל בסעודה קטנה ולכן לא מוקי לה בסעודה קטנה משום דס"ל לתנא דבסעודה קטנה אפילו מתחילין ואחרי האמת והדברים האלה נתבארו כל דברי רבינו. והב"י כתב ל' זה ומ"ש רבינו דלר"ת אסור סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה למד כן ממ"ש התוס' ושרי סעודה קטנה במנחה גדולה עד זמן תפלה משמע דמזמן תפלה ואילך דהיינו מזמן מנחה קטנה ואילך אסור אפילו סעודה קטנה. ויש לתמוה הא בסוף אותו דיבור כתבו כן התוס' בפירוש כאשר העתקתי בסמוך לשון זה ומיהו סמוך למנחה קטנה אסור אפילו סעודה קטנה וכו'. ויש לדחוק שהב"י סבר מאחר שהרא"ש כתב שלר"ת מותר להתחיל סעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה א"כ ע"כ שסוף אותו דיבור אינו מדברי ר"ת. אבל תחלת הדבר יש לפרש כפירוש הרא"ש לר"ת ומ"ש עד זמן תפלה הוא עד שאין שהות אחר כך להתפלל. ורבינו מפרשו לר"ת עד סמוך למנחה קטנה וק"ל: