ואם אין לו שותף בשדהו מברך שהחיינו כ"כ הרי"ף כו' עיין בב"י שכתב טעם פלוגתת הרי"ף והרא"ש ובאמת שלשיטת פי' הרי"ף קשה לי כיון דתנן דעל הגשמים מברך הטוב והמטיב ופריך האמר ר' אבא מברך מודים כו' על כל טפה וטפה כו' עד הא דאית ליה ארעא הא דלית ליה ארעא. אית ליה ארעא הטוב והמטיב והתנן בנה בית חדש מברך שהחיינו כר ש"מ שהמקשן עלה על דעתו דהטוב והמטיב מברכין אע"ג דלית ליה ארעא כלל וע"כ צ"ל דהיינו טעמא דאף דאין לו שדה כלל מ"מ שייך למימר הטוב והמטיב דהטבה אתא מהגשמים לכ"ע ואתא נמי לדידיה ע"י הגשמים שיקנה מהן דגן וכל צרכיו וא"כ אין שייך לומר דלבסוף כשמתרץ הא דאית ליה שותפות כו' ר"ל דוקא שיש לו שותפות בשדה שלו עם אחר אבל כשהשדה שלו לבדו לא יאמר הטוב והמטיב מפני שאין טובה זו אלא לו לבדו הא מתחלה עלה על דעת המקשן דאף באין לו שדה כלל מברך הטוב והמטיב ע"ש האחרים וכמ"ש וצ"ל לשיטת הרי"ף דודאי גם התרצן ידע ששייך לומר הטוב והמטיב אף שהשדה שלו לבדו אלא שר"ל כיון שיתכן שמברכין שהחיינו ס"ל לחלק ולומר דבכאן גם כן מברכין שהחיינו אבל זה דוחק דאכתי קשה איך עלה על דעת המקשן להקשות ולדמות בנה בית וקנה כלים שהטובה לו לבדו ואין לו לאחרים חלק עמו לטובת הגשמים דהוא ניחא ליה דאפילו אין לו שדה כלל אפ"ה יברך הטוב והמטיב וכמ"ש: