ורי"ף כתב כשהן חיין שהכל כו' עד וכ"כ הגאונים דחשיבי להו אישתני למעליותא והכי מסתבר עיין מ"ש בפרישה ובאמת מה מאוד יש להפליא הפלא ופלא על דברי רבינו בהבנת דברי הרי"ף והגאונים והר"ר יונה לא כ"כ בשם הרי"ף והגאונים וגם התוס' בשם הרי"ף לא כ"כ ולדברי רבינו היה הרי"ף והגאונים נגד הסוגיות הגמרא ומ"ש בפרישה איננו נכון בעיני ועיין עוד קושיות בסוף העמוד. לכן היותר נלע"ד דמ"ש רבינו בשם הרי"ף והגאונים כשהן חיין שהכל כו' קאי אכשהן מבושלין עם בשר ואז נשתנו למעליותא רק שהתוס' חשבו שהבשר והמלח שבתוכן ממתקן ומברך עליהן ברכת הבשר ורי"ף והגאונים לא ס"ל אלא ס"ל דאזלינן בתר העיקר דהיינו התומי וכרתי ומחשב אישתני לעילויא ואשר הכריח את רבינו לפרש דברי הרי"ף והגאונים כן ומהיכן למדו נלע"ד דה"ט משום דקשה ליה להרי"ף דכתב דאפילו תומי וכרתי במילתייהו קיימי לברך עליהן בפה"א הלא זהו נגד סוגיית הגמרא דז"ל הגמרא דרש רב חסדא בשם רב שלקות מברכין עליהם בפה"א ועולא משמיה דר' יוחנן אמר שלקות מברכין עליהן שהכל (ושם בגמרא נדחה דברי עולא כי גם ר"י אמר בפה"א) ואני אומר כל שתחלתו בפה"א שלקו שהכל וכל שתחלתו שהכל שלקו בפה"א. בשלמא כל שתחלתו שהכל שלקו בפה"א משכחת בקרא חייא סלקא כרבא אלא תחילתו בפה"א שלקו שהכל היכי משכחת לה ומהדרינן בתומי וכרתי עכ"ל הגמרא והנה משמעות הגמרא דעל תומי וכרתי כשנשלקו מברך עלייהו שהכל. והר"ר יונה הוצרך לתרץ וליישב לדעת הרי"ף והגאונים שכתבו שמברך אתומי וכרתי לאחר שנשלקו בפה"א דס"ל דרב חסדא פליג עם רב ועולא ולא לפרש דעתן ולומר דל"פ וכדפירש"י ומאחר דפליגי פסק הרי"ף כרב וכל אינך אמוראי שאמרו סתם שלקות במילתייהו קיימי ולא חילקו בין תומי וכרתי לאינך וכמ"ש שם ר' יונה ע"ש וזה היישוב נ"ל דוחק לרבינו וס"ל דהרי"ף והגאונים ג"כ ס"ל דרב חסדא לפרש דברי רב ועולא אתא ולא לפלוגי עלייהו ומה שקאמר הגמרא משכחת לה בתומי וכרתי ה"ק בתומי וכרתי משכחת לפעמים שחיין בפה"א ושלקו שהכל והיינו לפעמים ובמקום שאין דרך לשלקם עם בשר אבל במקום שבני אדם אין מדרכן לאכלן חיין כ"א כאשר המה מבושלין עם בשר אזי נשתנה דינן דאדרבה בחיין מברך עליהן שהכל ולאחר שנתבשלו עם בשר נשתנו לעילויא ומברך עליהן בפה"א ואל תתמה שלפעמים יברך על תומי בחיותן שהכל ולפעמים בפה"א שהכל הולך אחר דעת בני אדם וסדרן אם מדרכן לאוכלן חיין או יותר נהיגין לאכלן מבושלים ואף שהרי"ף והגאונים לא כ"כ בהדיא מ"מ מסתבר לרבינו דמ"ש הרי"ף דאפילו תומי וכרתי ור"ל דמברך עליו נמי בפה"א וקשה הלא זהו נגד סוגיית הגמרא וע"כ צ"ל שר"ל בתומי וכרתי הנתבשלין עם הבשר. ומדנחשב התומי וכרתי ע"י בשר דגרמי להן ברכה בפה"א ממילא נשמע דבעודן חיין אינו מברך עליהן אלא שהכל. ורבינו אף שקיצר ה"ט משום דקאי ג"כ אמ"ש ואנו רגילין לבשל עם בשר וק"ל. ועיין בר' יונה שהביא לשון הגאונים שכתב ז"ל והגאונים הכי פסקו הילכך בתומי וכרתי מברך עליהן בפה"א. וכאשר נתפרש הרי"ף פי' ג"כ דברי הגאונים לשיטת התוס' ור' יונה כדאית ליה ולשיטת. רבינו כדאית ליה וכמ"ש דמפרש דאיירי בנתבשלו עם בשר ודו"ק. והשתא א"ש שמסיק רבינו וכתב ז"ל ואפשר דחשיב ליה אשתני למעליותא והכי מסתבר דק' איך פליגי בדבר המורגש ובטעם בחיך אי אשתני למעליותא או לגריעותא. ולפי מ"ש ניחא דודאי בנתבשלו עם בשר משתני לעילויא לד"ה רק שהתוס' ור' יונה ס"ל דהולכין אחר אם נתבשלו גרידא ולא אזלינן בתר מתיקו' השומן ורבינו ס"ל בשם הרי"ף והגאונים דאמדינן לתומי וכרתי כדהשתא והרי הן מעולין לפניו וז"ש ואפשר דחשיבי להו משתנה למעליותא ור"ל ולא כדעת הד"מ הנ"ל ודו"ק: