ועל החרובין משישרשרו כו' עיין בב"י מ"ש ז"ל ומשמע לרבינו שמ"ש ושאר כל האילנות משיוציאו כו' עד דאל"כ נמצא שפסקו כב"ש עיין בהרא"ש דבדברי הרא"ש מוכח להדיאי כן ואין צריכין לדייק זה שאל"כ נמצא דהלכה כב"ש דהא הרא"ש כתב הפלוגתא דב"ש וב"ה וכתב בשם ב"ה כל חילוקי דענבים וזיתים וחרובין ומ"ש אח"כ מכאן יש ללמוד שאין מברכין בפה"ע על הבוסר כשהוא פחות מכפול הלבן ולא כ"כ ג"כ אזיתים וחרובין כל א' לפי דברי ב"ה היינו טעמא משום דזה לא הוצרך לומר דממילא נלמד מדין גפנים ופי' דין גפנים משום דאדברי רב אסי קאי והוא בא לפרש דשיעור משיגרעו דאמר בית הלל לא נודע פירושו ופירשו רב אסי דהוא בוסר ושיעורו כפול הלבן וע"ז כתבו הרא"ש והתוס' דהוא ג"כ שיעור ברכת פרי הגפן. והא ראייה שהרא"ש מסיק וכתב ז"ל ושאר האילנות כו' משיוציאו ולא כתב ושאר כל האילנות כל' ב"ש וב"ה הנ"ל אלא ודאי שהרא"ש דקדק לכתוב כן משום דקאי אשאר אילנות חוץ מזיתים וחרובים הנ"ל. וב"ה שאמרו כל אילנות משום שבדבריהם ליכא למיטעי דהא פרט בהדיא לזיתים וחרובין שיעור אחר וק"ל. ומ"ש ב"י ויש לתמוה על ר' ירוחם ורבינו ברמזים שכתבו סתם כו' ר"ל בשלמא הרא"ש איכא למימר שסמך אדברי ב"ה שהביא לפני זה אבל הם לא הביאו וסתמו וכתבו ושאר כל אילנות כו'. ובאמת על הרמזים שבידינו הוא קיצור פסקי הרא"ש ליכא לתמוה דבהדיא כתוב בהן דין זיתים משיניצו וחרובין משישרשרו אלא שארבינו ירוחם יש לתמוה ואין בידי זכות ללמד עליו ודו"ק: