כתב הב"י ויש לתמוה על רבינו שלא כתב הסברות מכוונות כאשר כתובות בתוס' ובמרדכי דהא משמע מדבריו דלרשב"ם אם יודע בודאי שהשני משובח מן הראשון דווקא הוא מברך הטוב והמטיב אבל אם הוא מסופק אינו מברך ולתוס' במסופק נמי מברך אבל אם הוא יודע שהשני גרוע ממנו אין מברך ומשמע מדבריו אפי' אינו גרוע אלא מעט ממנו אינו מברך הטוב והמטיב וז"א שהם כתבו שלדברי הרשב"ם דוקא כשהוא יודע שהוא גרוע אינו מברך ולדעת התוס' אפי' יודע שהוא גרוע מברך דעל ריבוי יינות הוא מברך אם לא שהוא גרוע יותר מדאי שא"א לשתותו כ"א ע"י הדחק וכבר כתבתי בפרישה שמ"ש הרשב"ם שיודע שהשני משובח מן הראשון ר"ל שיודע שאינו גרוע ונוסף עליו מעלת שינוי יין בזה נקרא משובח א"כ מכוונות דברי רבינו לדברי התוס' ומרדכי שכשהוא שוה אז נקרא משובח וכשהוא גרוע מעט אז נקרא שוה מטעם ריבוי יינות וק"ל. ועי"ל שמ"ש התוס' להרשב"ם שאין צריך להיות משובח זהו יוצא ממ"ש שרבי על כל חבית שהיה פותח היה מברך הטוב והמטיב ומשמע דלא קפיד אם האחרון משובח אם לאו וזהו משום שלא היה מכירו ומש"ה נפרש שלהרשב"ם מ"ש משובח ר"ל אם אינו יודע שהוא גרוע ומ"ש רב הונא יין חדש ויין ישן צריך לברך דמשמע דוקא כשהישן בסוף שהוא משובח מהחדש נפרש שר"ל אם אינו יודע שהוא גרוע הוי דינו כאילו הוא בודאי משובח ורבינו סבר שמאחר שהרשב"ם פי' בדבריו דוקא משובח ומהירושלמי אינו מוכח להדיא דרב הונא סבר כרבי שמברכין הטוב והמטיב אפילו כשאינו יודע בודאי שהוא משובח רק שאינו יודע שהוא גרוע שיש לפרש שרבי פליג על הא דרב הונא וס"ל בישן שהוא משובח דוקא קאמר וא"כ במילי דספיקא דרבנן נוטה רבינו להקל בברכת הטוב והמטיב ולהעמיד דברי הרשב"א כמשמעו במשובח ממש. בב"י בד"ה כתב המרדכי כתב הב"י והדברים בעצמן אין להם על מה שיסמכו שהאורח והאכסנאי לא יברכו שלמה לא יברכו על מה שהזמין להם הקב"ה לשתות וי"ל שר"ל שהאורח והאכסנאי הם לא יברכו אלא הבעל בית יברך שמשמעות הטוב והמטיב ניחא טפי כשבעל הטובה מברך להש"י שהטיב עמו ומטיב לזולתו לאכסנאי ולאורח כי אכסנאי ג"כ הוא אורח ונקרא אכסנאי ע"ש שהוא משהה באכסנאי זמן ארוך משא"כ אורח שמזומן לילך לדרכו וכמ"ש בפרק במה מדליקין ורבינו הביאו בהלכות חנוכה אכסנאי מדליק לעצמו ע"ש. מצאתי כתוב בב"י על שם רבינו קלונימוס הזקן שכתב שא"צ לברך הטוב והמטיב עובר לעשייתו הואיל ואינו בא כשאר מצות לברך אשר קדשנו במ"ו אלא לשבח בעלמא ואפילו אחר שתייתו יכול לברך וכתב ב"י שאין דבריו מכוונים כו' ע"ש יש ליישב ולכוון דבריו דה"ק מאחר שאין ברכה זו דומה לשאר ברכת הנהנין שמברך על הנאת אכילתו ושתייתו וכאן מברך ברכת השבח להשי"ת ומזכיר בה חסד הש"י בהרוגי ביתר לכן א"צ להקדימו ודל"ת הא כל ברכות המצות אינם ברכות הנהנין אלא ברכות השבח ואע"פ כן צריך לברך עובר לעשייתן שאני התם שאומר בא"י אקב"ו לכן צריך להקדימו דהנוסח נופל לברך הש"י עובר לעשייתן משא"כ בברכת השבח דהטוב והמטיב שאינו אומר אקב"ו שא"צ להקדימו מטעם הנוסח ולא מטעם ההנאה ואדרבה אחר שכבר שתה ריבוי היין נותן עליו השבח להש"י ושוב מצאתי דומה לזה בכ"מ: