דחמירא סכנתא מאיסורא קשה דהא לא החמיר בנטילה זו יותר מבנטילת איסור וע"ק דהא בי"ד סי' קט"ז כתב בשמו שהיה נוהג לשרות פתו ביין ולאוכלו בין דג דבשר ולמה היקל בדג ובשר טפי מבין בשר וחלב דכתב בסמוך דלא סגי אלא בקינוח והדחה כל אחד בפני עצמו ועוד לרא"ש באיסור צריך המתנה שש שעות ושיקפיד שינקה שיניו ובסכנה אין צריך שניהם. וי"ל דאי לאו חומרת הסכנה לא צריך לנטילה כלל שהרי בגמרא לא הוזכר ענין סכנה זו שאסר רבא מפרזקיא אלא דג שנצלה עם הבשר וס"ל כהגאונים דמפרשי דהא דאמרינן ההיא ביניתא דאטוי בהדי בשרא ר"ל שנצלו יחד בכלי א' אלא שהרא"ש החמיר מכח חומרא דסכנה לעשות קינוח במקצת והדחה אפי' כשאכלן בזא"ז אבל כשנצלה כל א' לבדו לא הוזכר לאיסור אעפ"כ מכח חומרת הסכנה אנו מחמירין לאסור לאכול בלא נטילה וכיון שאינו מדין סכנה אלא לחומרא בעלמא עבדינן ליה לכך סגי בהשראת פת ביין וק"ל. ומ"ש רבינו פי' בין תבשיל לתבשיל כו' כתבתי בפרישה דאתי לאפוקי מי"א בענין אחר. כתב בבית יוסף להי"מ אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניו חובה. ה"ה אפי' בין ב' תבשילים א' בשר והב' חלב שג"כ חובה ונ"ל הא דנקט בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניה חובה. הוא כדי שלא נטעה שאוסר בזה אפילו בנטילה כמו שאוסר בין תבשיל בשר לגבינה שלאחריו א"נ משום דאלשון הגמרא קאי שקאמר אבל בין תבשיל לגבינה שכתב ר"ח והוכיח שר"ל בין תבשיל לגבינה שלאחריו ע"ש בתוס' וב"י הביאו במקצת ועיין מ"ש בסוף סי' זה בדרישה: