פת טמאה וטהורה. אע"ג דאין זה שכיח אצלינו שאין אנו אוכלין טהרות ומש"ה השמיטוהו קצת הפוסקים אפ"ה כתבו רבינו מאחר שנלמד ממנו דין פת ישראל קיבר ופת של כותי נקייה ודין נזהר ואינו נזהר כתבו אפת של כותי. ומ"ש וכן פת כותי בב"י כתב ומיהו המרדכי כתב אם אינו נזהר מפת של כותי אבל בנזהרים לא יבצע אלא משל ישראל קיבר. והא דאיתא במדרכי שנראה מדברי ראבי"ה שיכול לבצוע על פת של כותי אפילו הנזהר. ומסיק בתרומת הדשן אפי' בלי אורח שאינו נזהר המיסב אצלו יכול לבצוע על פת של כותי יפה. ל"ק שמ"ש הראבי"ה מוכח דמיירי באיש שחביבה לו פת נקי יותר לכן אם ירצה לבצוע עליו להמוציא יכול לברך ויברך עליו כדי לחבב המצוה אף ע"פ שהוא נזהר ממנו הואיל ומברך עליו הוי חיבוב מצוה הואיל והוא חביב לו. אבל המרדכי שכתב שמי שנזהר ממנו לא יבצע עליו מיירי שאינו חביב בעיניו ודרכו לאכול מיפה ושאינו יפה בשוה ואילו גם לא היה נזהר ממנו לא היה אוכלו יותר מפת של קיבר בזה למי שנזהר ממנו ואינו רוצה לברך עליו מחמת יופי הלחם אלא לכבוד המצוה ע"ז כתב המרדכי שהואיל ואינו חביב בעיניו שאסור לו לבצוע עליו. ובש"ע פסק בכה"ג דצריך להסיר היפה מעל השולחן ובאינו נזהר מפת של כותי א"צ להסיר מעל השלחן דלא קי"ל בהא כהשר מקוצי אלא כתוספתא שכתבו על איזה שירצה יברך ועיין בק"ש שהארכתי בזה. ולענין ברכה כתב הב"י להקל אפשר משום שהדין שברכת בורא מיני מזונות היא ברכה כוללת כמו ברכת שהכל ולכן יש לברך על כולם במ"מ ובברכה אחרונה מקילים ומקצרים ומברכין מעין שלשה ואע"פ שברכת מעין שלש אינו עומד במקום ג' ברכות: