דתנן מי רביעית נוטלין לאחד אף לשנים מחצי לוג אף לג' או לד' מלוג לה' לי' אף למאה וכו' עד שמספיקים קשה א"כ היה לו לכתוב כן אף ברביעית ובחצי לוג כל זמן שמספיקין שערך מאה ללוג שלם או פחות ממאה כל זמן שמספיקין המים הוא פחות מעשרה לחצי לוג וא"כ למה אמר דוקא לד' ולא לה' ונראה דזהו מפני שכשיש מתחילה מים מרובים לא חיישינן שיצמצמו הנוטלים ולא יעלו בהכשר ולכן כל זמן שמספיק השפיכות ג' פעמים על ידיהם אין להם שיעור להנוטלים אבל בחצי לוג או פחות שמתחילה המים מועטים יש לחוש שיצמצמו הנוטלים את ידיהם ולא יטלום בהכשר וכן יש ללמוד מדברי הרשב"א ורמב"ן שהביא ב"י דף ק' ע"א. ומטעם שכתב רבינו שנים שבאו ליטול כאחד א"כ לכאורה נראה כששנים נוטלים ידיהם מן הכלי שקורין הנטפ"ס וסוגרין הברזא שקורין תרנגול בין שני הנטילות אינו סגי ברביעית לאחר ואינו נקרא שיורי טהרה ומיהו אינו מוכרח ומ"ש בין שנוטלין זה אחר זה בין שנוטלים כולם כאחד אין לפרש דקאי אמה שכתב למעלה שהאחרון אין צריך רביעית זהו בין שנוטלין זא"ז ובין שנוטלין בבת אחת דאי בנוטלין בבת אחת אין כאן אחרון אלא קאי אדסמיך שכתב כל זמן שמספיקין המים לשפוך לכל א' על ידו ג' פעמים וע"ז כתב בין שנוטלין בזה אחר זה ובין שנוטלין כולם כאחד ואפשר בנוטלין בבת אחת יכולים ליטול מחצי לוג אפילו יותר מארבע דאין לחוש כאן שמא יצמצמו ולא יעלו הראשונים כל צרכן דאין כאן ראשונים ואחרונים. לכן נראה שזהו אמת ודוקא כשנוטלין זא"ז דהמים יורדין לארץ מנטילת הראשון ונתמעטו משא"כ כשנוטלין בבת אחת דמי נטילה של ראשון באין ג"כ על ידים של שני. ומ"ש רבי' שמשון והביאו ב"י סוף דף צ"ט ז"ל כתב ר"ש בפ"ב דמסכת ידים דאיתא בתוספתא נוטלין ד' וה' זה בצד זה ואין חוששין כו' זה יכול להיות דאיירי אפי' בנטלו מרביעית דומיא דאינך אין חוששין שמא נטמאו כו' דאיירי אפי' מרביעית ואפי' מרביעית סגי בד' וה' וה"ט כיון דנוטלין בבת אחת והא דמסיק פירוש דאין חוששין שמא לא נטלו מן הרביעית וכתב ז"ל אם היה חצי לוג לה' ותנן כו' יכול להיות דה"פ כמו בנוטלים בזה אחר זה דתנן דסגי בחצי לוג לה' ואם נשאר רביעית מותר לשנים ואפי' בספק מותר. גם בנוטלים בבת אחת דינו כך ואפי' ברביעית מותר לכתחלה וזהו שכתב לעיל נוטלין לכתחלה ובזא"ז אינו מותר אלא בדיעבד וכדמסיק וכתב ובספק מותר מיהו זהו דוחק דא"כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש וצ"ל דנקט כל חד וחד לפי דינו. ומ"ש דנוטלים דמשמע אפי' לכתחלה משום אינך נקט ומ"מ הסברא היא אמתי' מצד עצמה דבנוטלים יחד מותר אפי' לג' מרביעית ודו"ק. ומ"ש כיון שנוטלים כולם כא' כו' כתב הרמב"ם וז"ל מותר שירחצו אנשים רבים ידיהם קצתם על קצתם ולא נאמר כי המים היורדים מידים העליונים הם משקים טמאים לפי שהמים ראשונים והידים אשר תחתיהם לא יטהרו במים ההם כיון שהם טמאים לפי שהם כולם במדרגת יד אחת אנו חושבים אותם עכ"ל. בב"י דף צ"ט ע"ג כתב ע"ש הראב"ד אף על פי שכל ספק במים טהור עכ"ז אם יש לו מים לרחוץ אומרים לו קום לרחוץ והוצא עצמך מן הספק א"כ קשה למה כ' הב"י שם לעיל מיניה דמשום עניות איכא הא הוי מדינא וי"ל דמשום עניות צריך אפי' להדר אחריהן. אבל מדינא היינו אם יש לו מים לפניו אומרים לו קום ורחוץ והוצא עצמך מן הספק גם מ"ש משום עניות נראה דל"ד דהא ל' הגמרא כך הוא בפרק במה אשה אהא דאמרינן המזלזל בנט"י בא לידי עניות אמר רבא לא אמרן אלא דלא משא ידיה כלל אבל משא ולא משא (פירש"י שאינו רוחץ אלא מעט כגון רביעית) לית לן בה ולאו מילתא היא דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא עכ"ל הגמרא והביאו ב"י לעיל בסי' קנ"ח. ומשמע לי מ"ש ולאו מילתא היא דאמר ר"ח לאו למימרא דאתי לידי עניות אם רחץ ברביעית מצומצם דזה ודאי אינו דהא חכמים לא הצריכוהו לכתחלה יותר מרביעית ואפילו אותו רביעית אינו צריך לשפוך כולו על ידיו דהא תנן מרביעית לשנים ומלוג אפילו למאה וכמ"ש רבינו כאן אלא ה"ק מ"ש לית לן בה דר"ל דאין נ"מ באם משא רביעית או יותר מרביעית ע"ז קאמר ולאו מילתא היא דהא אמר רב חסדא מכח שמשאי מלא חפנאי נתיהב לי מלא חפנאי טיבותא ומש"ה כתב רבינו לעיל סי' קנ"ח וז"ל ואע"פ ששיעורה ברביעית יוסיף ליטול בשפע דא"ר חסדא כו' וק"ל. כתב ב"י בהגהת אשיר"י כתב בפ"ק דברכות נוטלין לידים מיבחושים אדומים כו' מיהו צריך שיהא לחלוחית קצת עפר נראה שמלת עפר הוא ט"ס אף שהוא כתוב כן בהגהת אשיר"י שם נקשר מלת עפר למה שכתוב אחריו עפר צרור וקיסמית וכו' דהכי איתא להדיא בגמרא חזי האי צורבא מדרבנן דאתא ואמר מנקין בעפר וצרור וכו'. ומ"ש הרשב"א בת"ה שהיין כשר לנט"י בין נתן לתוכו מים או לא נתן. צ"ל דפסק ג"כ כרבנן דהא ודאי דהלכה כרבנן לגבי ר' אליעזר וכ"כ ב"י בהדיא לקמן בסי' קע"א דקי"ל כרבנן אלא שס"ל להרשב"א משום דאסור לכתחלה לזלזל בדבר חשוב ודייק ליה הכי דאל"כ קשה הא דקאמר הגמ' לימא שמואל דאמר עושה אדם כל צרכיו בפת דאמר כר"א וקשה אי טעמא דרבנן דחסרו ליטול משום דין נט"י הא שמואל סבר נמי כרבנן ורבנן לא אסרי אלא מטעם נט"י הא לא"ה מודים דעושה אדם כל צרכיו ואפי' בפת ואינו חש לזילזול אוכלים אלא ודאי יודע הגמרא דבהאי סברא ל"פ רבנן ור"א וכיון דר"א ס"ל דמותר ליטול מן הדין גם רבנן ס"ל הכי ול"פ כ"א בחששת זלזול אוכלין. כתב עוד בהגהות אשר"י אבל משכר ודבש נוטלין ואין דבריו נראין בדבש ואפי' בשעת הדחק שהרי אינם מנקים ונראה שצדקו דברי הגהות ומיירי בדבש מבושל שקורין מע"ד שאותו הוא זך וצלול כמים ומנקין היטב והוא נקרא ג"כ בשם דבש. ואח"כ מצאתי שכ"כ בד"מ וגם בש"ע שלו. ובב"י דף ק' ע"ב מ"ש וכן נראה מהרמב"ם אינו מכוון וכו' יש ליישבו דה"ק וכן נראה מהרמב"ם דלא כהראב"ד שכתב דענין מים שניים הוא שמצרף הרביעית ומפרש כן משנה בשיורי טהרה בזה מכנגד זה הרא"ש והרמב"ם ששניהם אינם מסכימים עמו בזה בפי' מים שניים עוד שם כתב רבינו שמשון וכו' שנים שנוטלים שתי ידיהן וכו' הא דנקטו על שני אנשים ולא נקטו אפי' באדם א' הוא משום דבאדם א' ע"כ צריך שיערה לו אחר על ידיו ואטו בשופטני עסקינן שיערה על ידיו הא' משני כלים ולא מכלי א' אבל אי בשנים אתי שפיר משום שהם עצמם מערים על ידיהם ולכן כל א' נוטל כלי א' שלו ונותנו על ידו ומה"ט א"ל דכתב אח"כ ז"ל פי' ב' כלים כו' עד ואלו השנים נטל כל א' כ"א ידו א' כו' נקט ידו א' משום דביד השני הוא שופך על ידו האחת: