עושין במעות כו' כתב ב"י והקשה הרמב"ן היאך יכולין למוכרן כיון שהוא קדוש קדושת הגוף כמ"ש שאסור למשכן או להשכיר ועוד כי מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר איך התירו לעשות בדמיה מה שירצו והלא הדמים נתפסין הן בקדושתן ותירץ דב"ה עשאוהו כתשמיש מצוה כסוכה ולולב שנזרקין אחר מצותן ובזמן מצותן אסור להסתפק מנויי סוכה כל ז' וכן אסור להרצות מעות נגד נר חנוכה ולפיכך בב"ה כ"ז שרוצים בו בני העיר נוהגין קדושה ואפילו בחרבנו שהרי לא עבר עדיין זמן מצוותו וראוי לבנותו אבל כשנמלכו בני העיר יחד למוכרו ולשתות בו אפילו שכר שרי לפי שעבר זמן מצותה ונפקעה קדושתו ממנה כסוכה וכלולב לאחר זמן מצוותן והאריך ע"ש והר"ן דחה דבריו וכתב דנ"ל דב"ה ודכותיה שעיקרה לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם וא"א להתפקע אפילו ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר כי אם שיחול הקדושה על הדמי מכירה מיהו לאחר שחל על הדמים קדושת דמים קלישא מקדושת ב"ה לפי שדמים אלו לא עמדו מעולם לדבר קדושה ועוד דהוה לה קדושה שניה קלישא מקדושה ראשונה הילכך מפקע קדושה לגבייהו אלא דז' טובי העיר אינם יכולין לפקען מקדושתן לגמרי אלא במעמד אנשי העיר עכ"ל אלא שקצרתי ע"ש ריש דף שס"ו: