מותר להתיר ציצית כו' בפרק התכלת ובפרק במה מדליקין אמר שמואל מתירין מבגד לבגד ובפרק התכלת תניא טלית שנקרעה חוץ לג' יתפור כו' ושווים שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה ובלבד שלא תהא מופסקת. וכתבוהו הרי"ף והדא"ש ופי' רש"י ובלבד שלא תהא מופסקת שיהו כל חוטיה שלמים וכתב ב"י ומשמע דאיצטריך למיתני ובלבד שלא תהא מופסקת משום דסד"א אף על פי שנפסק בעודו בכנף ראשון כיון שנשתייר בו כדי עניבה והיה כשר בעודו שם גם כשקבעו בכנף שני ליתכשר קמ"ל דכיון דתחילת קביעתו בכנף זה הוי בחוט מופסק אע"פ שיש בו כדי עניבה פסול ותימא דאם כן למה לא כתבו הרמב"ם ורבינו ורבי' ירוחם דין זה ואי אפשר לומר שהם מפרשים בהפוך דלא אתא למעוטי אלא היכא דאיגרדום ולא נשתייר בו כדי עניבה דלא תימא כיון דמכח ענף אחר קאתי ליתכשר קמ"ל דכ"ש הוא אם במקומו אע"פ שתחלת קביעתו שם היה בכשרות עכ"ז פסול בכנף שני שתחלת קבועתו בפיסול עאכ"ו עכ"ל. ודע דראיתי בתוס' בפרק התכלת דמ"א ע"ב שכתבו על האי ובלבד כו' ז"ל צ"ע מאי פירש ומה אשמעינן ע"כ. ואפשר שזה טעם הרמב"ם ורבינו דהשמיטוהו אבל יותר נ"ל לפרש דהרמב"ם ורבינו פירשו דאתי למעוטי היכא דנפסקו ב' ראשין ולא נשתייר בכל אחד ואחד כדי עניבה ובשניהם יחד הוה כדי עניבה וס"ל לברייתא זו דבכנף ראשון היה טלית כשר דמצרפינן השנים יחד אבל לקובען בכנף שני לכתחלה כך לא עבדינן ולהכי לא הביאו הרמב"ם ורבינו דין זה בכנף דס"ל דאפי' ראשין לא היה מתכשר בזה כיון דאין בשום אחד בפני עצמה כדי עניבה וכמ"ש לעיל סימן י"ב מדין זה ע"ש ודו"ק: