כשהוא פתוח כו' כבר פירשתיו בפרישה דאיירי אע"ג דנשארו עשרה בבהכ"נ ונראה דמוכח מדקאמר אח"כ אבל בין גברא לגברא ש"ד דזה איירי דוקא בנשארו עשרה דאין סברא לומר דשרי לצאת אם לא בנשארו עשרה אפילו בין גברא לגברא דמ"ש מק"ש וא"כ הא דכתב רבינו דאסור לצאת כשהוא פתוח אפילו כי נשארו עשרה דאל"כ ה"ל לחלק מיניה וביה. כתב הר"ר יונה בפ"ק דברכות אע"ג דמותר למיפק בין גברא לגברא לדבר אסור כדאמרינן כיון שנפתח ס"ת אסור לספר ואע"פ שסוגרין הספר בינתיים אפ"ה אסור שלא אמרו כל זמן שהוא פתוח אלא כיון שנפתח דמשמע דמשעה שנפתח הפעם הראשונה אסור לספר כלל עד שיסיימו כל הפרשה עכ"ל. ונראה דטעמא משום דאיכא למיחש שמא ימשוך הדיבור אף בשעה שקורין ומיהו נראה דלא מיתסר לדבר מעת שנפתח ממש אלא מעת שיתחיל הקורא לקרות וכך הם דברי הרמב"ם וכל מיני היתרות אלו שכתבו המפרשים להקל בשמיעת קריאת התורה אינם ענין לפרשת זכור שהיא מן התורה בעשרה וכן לענין פרשת פרה כ"כ סמ"ק והתוס' פרק היה קורא עכ"ל ב"י כתב הלכות קטנות אבל בפרק ר' אליעזר דמילה כ' המרדכי שהר"מ היה עומד בשעת קריאת התורה וכן נוהגין קצת האשכנזים וצרפתים: