וצריך המקרא שיכוין לבו כו' הב"י הביא הגהות מיימן וז"ל וכתב הרמ"מ שצריך ליזהר שלא יעמוד אחר תחתיו להקרות ולומר שים שלום אלא מי שכיון לבו לכל התפלה עם ש"ץ ולא שח בשעה שהש"ץ מתפלל ע"כ ומדברי רבינו אינו משמע כן כמו שכתבתי בפרישה. כתב האגור שמהרר"י מולין השיב וז"ל מהר"מ כתב שהמקרא מסיים שים שלום אבל רש"י פרק אין עומדין כתב שהש"ץ מסיימו וכן הביא המרדכי גופא פרק הקורא דעת רש"י וכן כתב בספר הפרדס וכדי להשוות דעתם אני אומר אם המקרא כיון לבו לתפלת ש"ץ מתחילה ועד סוף אז עדיף טפי שהמקרא מסיים ונוכל לומר שרש"י מודה בזה עכ"ל ומכאן מוכח דלא שפיר עביד מי שעומד תחת ש"ץ שהוא כהן ומתחיל רצה אע"פ שכיון מתחילת התפלה דהא לרש"י דאיירי במי שלא כיון כמ"ש ב"י ע"כ צ"ל שלא התחיל העומד תחתיו רצה דמ"ש משים שלום דאסור לסיים כיון שלא כיון כמ"ש ב"י וכיון דלרש"י איירי דהחזן אומר רצה א"כ גם למהר"ם דאיירי דהעומד תחתיו כיון אפ"ה ג"כ מיירי שהחזן אמר רצה דאל"כ אדאיירי רש"י ומהר"ם כל חד לפי שטתו בשים שלום הל"ל ג"כ ברצה אלא ודאי כ"ע מודו אפי' כיון העומד תחת החזן אפילו הכי אינו מתחיל אלא מתחילת הקריאה דיברכך וכן מוכח נמי מדברי רבינו בטור שמצריך להמקרא להיות מכוין מראש התפלה ואפ"ה כתב שהש"ץ יעקור מעט בעבודה ויאמר בעצמו מודים עד ולך נאה להודות וכן מוכח נמי מכל מה שהביא ב"י בענין זה ע"ש וכתבתי זה לאפוקי ממה שהנהיג מהרי"ק ז"ל: