נהגו העם ברוב ערינו לברך וכו' בין נתחייבו בהן וכו' ואין ראוי לעשות כן וכו'. ועי' בב"י ושו"ע בסי' מ"ו באו"ח בזה. ועי' בסי' מ"ו בכמה ברכות שלא נמצאו בגמ' עי' שם סעיף ו' ובטו"ז ס"ק ז' שכתב לתרץ הסתירה בדברי הרא"ש בברכות שאחרי הגמ' וכתב לחלק באלה שנהגו ע"פ הגאונים מסתמא היה בידם מזמן הגמ' עיי"ש. ועי' בפר"ח שכתב שאין לברך עיי"ש. והנה יש לעיין לדעת הרמב"ם דברכה שאינה צריכה בלא תשא מדאורייתא ועיין במג"א בסי' רט"ו ס"ק ו' עיי"ש. והנה יש לעיין בברכות דמדרבנן אם נאמר דביד החכמים לתקן ברכות ולא הוי עקירה מדאורייתא ויקשה מנ"ל כן כיון דלא הוי משום גזירה למשמרת להתורה או דנאמר דמדאורייתא הוי בכלל ל"ת ואפ"ה ביד החכמים לתקנו ומצוה דרבנן הוי כמו דמצינו בסוף מס' ברכות התקינו שיהיה קורא בשלום חבירו בשם עיי"ש:
והנה בריש כיצד מברכין דאיתא סברא היא עיי"ש וכמ"ש בפנ"י במס' ר"ה [ט"ז:] בדבר שטעמו מעולם שייך בל תוסיף עיי"ש. ונראה עם כל זה לומר דהוי משום משמרת שתיקנו תפילה דלרמב"ן מדרבנן ולרמב"ם רבוי התפילות מדרבנן שראו צורך הדבר להרבות יראה בלבבינו וא"כ לא הוי עקירה כלל וכל מה שראו וביחנו לברך בפ"ע מעין כל הנאה והנאה ולפעמים שתי ברכות או יותר בדבר אחת הכל בכלל כוחם לתקן תקנות ולכן נאמר התקינו וכו'. ועיין ברמב"ם בהקדמתו ליד החזקה כח בעלי התלמוד כי כולמו הסכימו עמהם עיי"ש וכחם ככנה"ג לכן בצדק דברי הטו"ז הברכה שבמנהג אשר כל חכמי הדור הסכימו ומזמן הגאונים אשר דבריהם דברי קבלה כמ"ש ברמב"ן עליהם בכמה דוכתי מפי רז"ל בעלי הגמ' הוי ברכה המחויבת וכמו שתיקנו כמה דברים שבות בשבת וכיו"ב לפי מצב הדור כן בברכה ומיושב הנ"ל שכתבתי. ועי' באהע"ז בסי' ס"ג ובחלקת מחוקק ובבית שמואל שם עיי"ש:
עי' בס' יד אליהו תיקון ח' שעמד על מה שכתב רבינו בפ"ב דרבן גמליאל ובי"ד התקינו ברכת המינים ובגמ' איתא שמואל הקטן עיי"ש. דע"י ר"ג ובי"ד למ"ש אנחנו מחוייבים בה ולבי"ד לתקן ברכה אשר כו"ע יסכימו ע"ז:
Loading...
7:9
1
Loading...