תקון הגוף כיצד כשהוא עומד בתפילה צריך לכוין את רגליו זו בצד זו וכו'. במס' ברכות דף י' ע"ב א"ר יוסי בר' חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה וברש"י ורגליהם רגל ישרה נראין כרגל אחד עכ"ל וכיון שהאדם עומד לפני קונו צריך שיכוין רגליו ויסמכנו בענין שידמו אחד כמו מלאכי השרת עכ"ל הכ"מ:
והנה בתפילה נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים את שמך במרום וקרא זא"ז קדוש וכו' ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו. יושבי מרום המכירים כבוד ה' ואין יצר להם להפנות אותם מלהקדיש ליוצרם אף רגע אחת להם נדמו וכמוהם נקדש והמה אשר המה גבוה מעל גבוה אומרים כי קדוש ונשגב ה' מהכל אנחנו נעלה ונגביה רוחינו מרום לראות בגודל העולמות ונאמר כמוהם קדוש ונעלה ה' מעל כל. ועם כל זה על הארץ ומלואה כבוד יראה שפל יראה ובמקום גדולתו ענותנותו ואנחנו בארץ השפלה מעידים ע"ז וגם עם אנשי מרום כי מרום על מרום הוא:
והנה במלאכי מעלה נאמר ורגליהם רגל ישרה כי להם אין שנוי ותנועה מקור השנוי לכן יקראו עומדים ולכן בתואר המליצה כלשון בני אדם נאמר ורגליהם רגל ישרה לא כבני אדם שתי רגלים להתנועע להיות נע ונד ממקום למקום וכן בכל מעשיו תמיד תחת השנוי והתנועה וכן בהשכלה לא כן העומדים ברגל אחד יספיק להם. ובעת התפילה כי נעמוד לפני ה' ית"ש נסתיר פנים כמו שנאמר ויסתר משה את פניו וכמ"ש רז"ל בשכר ויסתר וכו' לא נגביה רוחינו להשתכל ולחשוב מחשבות נדע כי קדוש וכו' הוא ולא מקום להכילו ולב להשיג מהותו ואף כי רוחב לב חכם אין חקר לעלות מרום ולהגביה רוחו עד השמים אבל נגד כבוד ה' הסתר דבר וברגל ישרה יעמוד כמלאכי המעלה עומד מבלי ללכת חוץ לגבולי כמ"ש דוד המלך ע"ה "לא רמו עיני וכו':
ונותן עיניו למטה כאלו הוא מביט לארץ ויהיה לבו פנוי למעלה כאלו הוא עומד בשמים וכו'. במסכת יבמות ק"ה ע"ב אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי בשם אביו המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה עכ"ל". האדם יגביה רוחו למעלה אבל למטה יעודו ושם משכנו לפעול ולעשות ולהוציא יקר מזולל ובעת ירים נפשו לה' ועומד למעלה בלי יסור מלבבו המקום אשר עומד עליו אשר שם אגודתו להיות עושה שלום בין פמליא של מעלה ומטה כמ"ש רז"ל והתפילה לא נאמרה רק לאדם הנופל תחת השנוי ותמורה ובעפר יסודו ולמלאכי מעלה ההלל והשבח בלבד לכן בעת התפילה לבו למעלה. ועיניו מטרת חפצו ומאויי לבבו במילי דשמיא ומילי דעלמא למטה למצוא שם משכן צדק אשר יפה שעה אחת בתורה ומ"ט וכו' כמ"ש רז"ל:
כאלו הוא מביט על הארץ וכו'. נראה שלא יביט ממש ויעצום עיניו בתפילה ועיין בטו"ז בסי' צ"א עיי"ש: