העבירה כיצד כהן שהרג את הנפש אע"פ שעשה תשובה לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו וכתיב ובפרשכם כפיכם וכו'. הנה לא מנה בעבירה רק הרג הנפש ואח"ז עובד ע"ז. וסיים "ושאר עבירות אין מונעין אותו":
ובמס' בכורות מ"ה ע"ב במשנה והנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה והמטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהיה מטמא ועי' במס' גיטין דף ל"ז ע"ב. ולדעת רבינו כמ"ש אח"ז וברכה כעבודה היא שנאמר לשרתו ולברך בשמו וכו'. אלא דבאלו מהני בשב כדאיתא נודר ובאלה שהביא רבינו כמ"ש אע"פ שעשה תשובה וכו'. ועי' בב"י בסי' קכ"ח כיון דבדיעבד עבודתו כשירה קודם שהדיר כמ"ש רבינו בפ"ו מביאת המקדש נושא כפיו לכתחילה ופי' מ"ש רבינו ושאר עבירות אין מונעין וכו' אף בלא שב ועי' מ"ש שם מדעת שאר הראשונים ז"ל ובשו"ע סעיף מ' דאין נושא כפיו עד שידור וכו' עיי"ש. והנה י"ל דרבינו אינו חולק ע"ז רק בשב מחלק לשאר עבירות דמה"ט דלשרתו וכו' מאי שנא לחלק בין עבירה לעבירה. וכנראה מהמשנה דרק בעבירות שהכהן נצטוה בה ומשאר עבירות לא נאמר דאינו עובד דבאלה שנתקדש מישראל ופשע בקדושתו קנסו ובשאר דברים הוא כמו כל בני אדם במה שנחשד אינו נאמן ואין לכהן דבר מיוחד בזה. ועיין בתוס' במס' סנהדרין דף ל"ה ע"ב בד"ה שנאמר ובמס' יבמות דף ז' ע"א בד"ה שנאמר דדוקא לנשיאת כפיו פסול ההורג הנפש מדכתב ידכם וכו' לכן אינו נושא ידיו אבל לשאר עבודות כשר מדאורייתא עיי"ש. ונראה דלנשיאת כפים ההורג נפש מדאורייתא פסול:
אמנם דעת הראבי"ה מובא בהגהות מיימוני וכיו"ב בטור סי' קכ"ח (במפורסים) [במפורסמים] להרוג ומועד לכך ורבינו שמחה דוקא באינו שב וראיה מירושלמי דנזקין שמא תאמר איש פלוני כהן מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכני וכו' ת"ל ואני אברכם וכו' ועי' בס' אור זרוע הגדול בשו"ת שם סי' קי"ב דף כ' ע"ג ולדעת רבינו צריך לפרש בירושלמי כמ"ש בפני משה שם ברינון על עבירות הנ"ל אל יאמר כן ובנודע באמת אינו נושא כפיו עיי"ש וכמ"ש בכ"מ בהל' ו' עיי"ש. ורבינו לא הביא האי דכהן שהרג לא בפ"ו ולא בפ"ט מהל' ביאת מקדש ונראה ג"כ שמחלק בין נשיאת כפים ועבודה דא"כ הוי להביאו בעבודה וכמ"ש דהוי דאורייתא ושם מביא מקנס דרבנן ג"כ. והנה בשוגג לא כתב רבינו כמו שכתב אח"ז בע"ז לא שייך בשוגג וכו' ונראה בשוגג לא הוי בכלל ידכם וכו' דבשוגג לא ידו עשה זאת וכמ"ש באו"ז הגדול הנ"ל מיהודה בן טבאי שאמר אם לא הרגתי וכו' וכיו"ב שהיו שוגגין וחלילה שהיו בלתי מוכשרים לעבודה מעבודת ה'. וברמב"ם שבס' מעשה רוקח דפוס ווינציא נוסחא מוסגרת שהרג הנפש אפי' בשגגה וכו' וברמב"ם שלפנינו זולת זה לא נמצא כן. אמנם בשו"ע סעיף ל"ה אי' אפי' בשוגג ובב"י נראה שהי' ג"כ לפניו הנוסחא אפי' בשגגה עי' שם שכתב כן לדעת הרמב"ם במוחלט:
וכהן שעבד עכו"ם בין באונס בין בשגגה אע"פ שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם שנאמר לא יעלו כהני וכו' וברכה כעבודה היא שנאמר לשרתו ולברך בשמו וכו'. ועי' בכ"מ שכתב שצ"ע עמ"ש בין באונס עיי"ש. ובשו"ת חכם צבי סי' י"ג כתב דאונס חמיר טפי בע"ז דיהרג ואל יעבור ובזה עברו במזיד שלא קידש ה' משא"כ בשוגג וגם למאי דאיתא במס' ע"ז דף נ"ב ע"ב בכלים ששמשו בבית חוניו דנראה דאם בכלים אסרו בכלל זה כהנים שוגגים דעכ"פ נעשה ע"י מעשה ע"ז עיי"ש:
ועי' בתוס' מנחות ק"ט ע"א בד"ה לא ובהגהות מיימוני כאן ובטור הנ"ל:
והנה רבינו כתב ברכה כעבודה ועי' בלח"מ בהל' ד' דבמס' תענית כ"ו איתא דהוקש לנזיר לקולא במומין ולא לעבודה עיי"ש:
והנה בעבר במזיד ושב לכאורה לחלק בין עבודה לנשיאות כפים עמ"ש ז"ל בפ"ב הל' ה' מע"ז שאין מקבלים לעולם אותם ובהל' תשובה פ"ג כתב דמהני תשובה גם על ע"ז ומינות ובשו"ת רדב"ז כתב לחלק שמ"ש אין מקבלים אותם זה להחזיקם בחזקת כשרות ולבטוח בהם כמו לענין מנוי על דבר שלבטוח בו ומ"ש שמקבלין זה לבין המקום יתעלה עיי"ש. ועיין במס' מכות י"ג ע"א לאחוזתו הוא שב ואינו שב למה שהוחזקו אבותיו דברי ר' יהודה ר"מ אומר אף למה שהוחזקו אבותיו וכו' וברש"י למה שהוחזקו אבותיו לשררה עכ"ל ועיין בריטב"א שכתב ברוצח בלבד פליגי ולא בשב משאר עבירות עיי"ש:
והנה כמ"ש לעיל בשם הרדב"ז וכיו"ב נראה דעת הלח"מ עיי"ש וא"כ יש לחלק בין עבודה דאנחנו ממנים אותו לעשות שלוחי דידן ודרחמנא ואין מאמינין לו בחוטא בע"ז ואף דבגמ' מביא מבקרבן עצמו ולמ"ש קרבן אחרים גרע דלא שייך נאמנות לו מלעצמו. אבל שם בגמ' בשוגג וגם דגם לזה שיהיה עומד ומקריב ונאמין לו שלא יפגל או שלא יהיה לו שמץ מחשבת ע"ז במקדש ה' זה התלוי ונוגע לכל ישראל. משא"כ בנשיאות כפים דהוי מצוה עליו ומה נפסיד אם יהיה נושא כפיו כמו שמתפלל וכיו"ב. ונראה דגם בנשיאות כפים כיון דאיתא בכלל מ"ע רק ע"י הקריאה מישראל ומברך על פינו בשם ה' וא"כ ג"כ נוגע לנו והוי בכלל עבודה לענין זה וי"ל דזה המכוין ברכה כעבודה שנאמר לעמוד ולשרת וכו' דגם נשיאות כפים הוי שירות לנו לה' ע"י הכהנים דשלוחי דידן נינהו וכמ"ש לעיל דמ"ע לישראל להתברך וא"כ דומה לעבודה ממש בזה שנוגע לישראל להאמינו אמנם כל זה במזיד ושב. אבל בשוגג בזריקה לרב ששת שם לא שייך חילוק הזה בין ע"ז לשאר איסורים וצ"ל כמ"ש בשו"ת חכם צבי הנ"ל מדמיון לכלים במס' ע"ז נ"ב ע"ב הנ"ל:
והנה השוגג בע"ז עיין במס' שבת דף ע"ב ע"ב לא נמצא רק באומר מותר ועי' במס' מכות דף ז' ע"ב לרבא אומר מותר קרוב למזיד הוא ועי' מ"ש בתוס' שם ובמס' שבת לחלק להאי דשבת הנ"ל עיי"ש. וא"כ י"ל לענין שנהיה מקבלין אותו לשרת לה' ולהיות שלוחי דידן הוי כמזיד וא"כ כמ"ש בנשיאות כפים דומה לזה ושוגג דשחיטה דאפי' לר"ש קרבנו ריח ניחוח שחיטה ימצא שוגג שלא ידע שהיא של ע"ז דנעשה משרת שלה במזיד כמו שאמר רב ששת שם ובשוגג כלא עשה מאומה ולא הוי בכלל משרת ולא שירות משא"כ עבודה השתחויה שכתב רבינו לא ימצא בשוגג רק באומר מותר. ובמס' שבת לענין חטאת ודאי לא שייך רק בכה"ג:
אמנם ברש"י כתב כהן ששחט לעכו"ם לפני עכו"ם ושב וכו' ואח"ז רב ששת אמר לך לעולם בשחיטה וא"כ שמביא קרבן ע"כ היה דעתו לע"ז דאל"כ למה מביא קרבן ולמ"ש דאם אומר מותר קרוב למזיד מאי שנא שחיטה מזריקה לקבלו עלינו אח"ז ולבטוח בחזקת כשרות שלו. ועי' במס' סנהדרין ס"ב ע"א ובתוס' בד"ה ורבא עיי"ש. ועי' ברמב"ם בפ"ט הי"ג מביאת המקדש שכתב אבל השוחט לע"ז בשוגג אם עבר והקריב קרבנו ריח ניחוח ונתקבל שהרי לא שרת ולא נעשה כומר אלא שחט בלבד והוא שוגג ואעפ"כ לכתחילה לא יעבוד עכ"ל. ועיין בכ"מ שכתב דדייק מלשון קרבנו ריח וכו' דוקא דיעבד עיי"ש. ולמ"ש י"ל דוקא בזריקה שייך לומר לפסול מה"ט דעשה תועבה וכמו בכלים במס' ע"ז נ"ב וכמ"ש בחכ"צ הנ"ל ובשחיטה דלאו שירות ומשרת בדיעבד אין לפסול בשב דנאמר שמא לא היה תשובתו שלימה אבל לכתחילה אין מאמינין אותו עלינו כמ"ש והנה בגמ' דאי' בקרבן שלו ודאי בדיעבד לא נפק"מ רק עליו בלבד ורבינו שכתב אף בקרבן של אחרים בדיעבד עכ"פ ספיקא הוי ושייך על להביא קרבן אחר חולין בעזרה. אבל לכתחילה אין לקבלו ומשו"ה בנשיאות כפים דשייך רק לכתחילה כתב לדמותו לעבודה כן נראה לענ"ד לומר. ובשו"ת לאור זרוע הגדול הנ"ל מדמה לשחיטה בקרבן בשוגג ע"ש וכמ"ש לרבינו אף בשחיטה בשוגג לכתחילה לא יקריב:
ועי' בשו"ע סי' קכ"ח ובפר"ח שם וברכי יוסף שם עיי"ש:
ובתוס' סוטה דף ל"ט ע"א בד"ה כי הביא ממס' קדושין כ' ע"ב הואיל והלך זה ונעשה כומר לע"ז אדחה אבן אחר הנופל עיי"ש למ"ש לדעת רבינו שאני זה דודאי עלינו לרחם עליו ולחשבו כצדיק בשב מע"ז אבל לקבלו ולהאמינו שאני: