בשחרית במוסף ובנעילה הכהנים נושאים את כפיהם אבל במנחה אין נשיאות כפים מפני שבמנחה כבר סעדו כל העם ושמא שתו הכהנים יין ושכור אסור בנשיאות כפים אפילו ביום התענית אין נושאין כפיהן במנחה גזירה מנחת תענית מפני מנחת כל יום. בסה"מ עשה כ' היא שצוה הכהנים לברך את ישראל והוא אמרו יתעלה כה תברכו את בני ישראל וכו' עכ"ל ובפ' ט"ו הי"ב כל כהן שאינו עולה לדוכן אע"פ שבטל מצות עשה אחת הרי זה כעובר על שלש וכו'. והנה בהל' תפילה התחיל מ"ע להתפלל וכו' ועי' בלח"מ פ"א מהל' תפילה למה לא כתב כן בק"ש עיי"ש וגם כאן לא כתב מ"ע על הכהנים לברך וכו':
ועי' בתוס' במס' מנחות דף מ"ד ע"א בד"ה כל כהן שכתבו דוקא כשאומר לו עלה כדאיתא בספרי ובתרגום בבלי נמי מתרגמין אמור להם כד תימור להון עיי"ש. ועי' בה"ח ובטור או"ח בסי' קכ"ח ויקרא לו אחר וכו' תנא אמור להם מכאן שהחזן אומר להם אמרו פי' שמקרא אותם וכו' ועוד שם ואם אינו נושא וכו' עובר וכו' והוא שיהיה בביהכ"נ כשקורא כהנים וכו' אבל אם אינו שם אינו עובר וכו' ועי' בב"י בשם הרא"ש ובשם הר' מנוח כתב דדוקא על שלשה עשה אינו עובר אבל בעשה דכה תברכו עובר אף בשאינו קורא אותו ובב"י כתב שאין נראה כן משאר הפוסקים ועיין בפר"ח שם עיי"ש. והנה אולי מה"ט לא כתב מ"ע וכו' דהכהנים אינם מחוייבין בעשה כל זמן שלא נקראו ועל ישראלים אין המ"ע וצ"ע עוד דהו"ל לכתוב דהוי במ"ע כשנקראו. והנראה אף דלא הוי מ"ע על ישראל מ"מ להקרות אותם להביא הכהנים לידי קיום המ"ע וגם להתברך מהם. אבל הוי בכלל מצוה מדרבנן על הישראלים להקרות או גם מדאורייתא ויהיה בכלל אמור להם החיוב על הישראל לאמר להם וא"כ הוי מ"ע על הישראל ג"כ וזה לא נתפרש וצ"ע. ואח"ז ראיתי בהפלאה כתובות כ"ד מדבר בזה עיי"ש:
והנה בהאי דשיכור פסול מדוכן כדאיתא במס' תענית דף כ"ז ע"א אסמכתא ומדרבנן ולקולא שם עיי"ש. ויש להבין דהנה בעלמא לא גזרו גזירה לגזירה כמו כאן מנחה בתענית אטו מנחת כל היום. ועיין בפר"ח בסי' קכ"ט ס"ק א' שכתב במנחה אפי' אם עלה ירד מדכתב רבינו בהל' ב' במנחה יו"כ אינו יורד נראה במנחה דעלמא יורד ובס' מעשה רוקח מדקדק מדכתב רבינו במנחה יו"כ דחומר כרת לשתיה ולא נקיט תענית דעלמא ומכ"ש יו"כ נראה דוקא ביו"כ אינו יורד ע"ש. והנה בלא נקראו לא הוי ביטול מ"ע בקום ועשה אבל כנראה אף בקראו ירדו וצ"ע בזה ועי' בסי' קצ"א בפועלים ובמג"א שם עיי"ש. ובסי' קכ"ט במג"א בס"ק ד' ובאליה רבה שם עיי"ש:
והנה מ"ש מגזירה לגזירה נראה מסכים למ"ש בטו"ז בסי' רנ"ב ס"ק ז' באו"ח דאם צד אחד קרוב שיהיה לא הוי בכלל גזירה לגזירה ועיין כיו"ב בתוס' במס' שבת בתוס' ישנים דף כ"א ע"א בד"ה וא"ת ובר"ן במס' ביצה דף כ"ח ע"ב בענין אין מראין סכין לחכם ביו"ט עיי"ש. וכה"ג דידן כדאיתא בגמ' שכרות שכיחא וכמ"ש רבינו שכבר סעדו וכו' וא"כ לא הוי בגדר ספק השקול ובכלל גזירה אחת: