שכח ולא התפלל מנחה בע"ש וכו' וכן ביו"ט שכח לא התפלל מנחה בשבת או ביו"ט מתפלל במוצאי ערבית שתים של חול מבדיל בראשונה ואין מבדיל בשניה. ואם הבדיל בשתיהן או לא הבדיל באחת מהן יצא. אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה חוזר ומתפלל שלישית מפני שהראשונה לא עלתה לו מפני שהקדימה לתפילת ערבית וכו'. במס' ברכות דף כ"ו ע"ב בגמ' טעה ולא התפלל וכו' לא הבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ורמינהו וכו' מפני שיכול לאמרו על הכוס קשיא. ובתוס' שם בד"ה טעה שהוכיחו מהאלפסי דס"ל דצריך לחזור ולהתפלל גם בלא הרויח בתפילתו כמו בשכח יעלה ויבוא בר"ח דבלילה יתפלל של חול מדהביא אוקימתא דגמ' ובמהרש"א הקשה דמאי נילף מהגמ' ומאי נדע מאלפסי יותר מהגמ' וכתב משום דבגמ' אסקי בקושיא עיי"ש וברא"ש דקושיא פרוקא אית לה. ולכאורה תמוה דמאי מקשינן ורמינהו וכו' דהרי י"ל דשאני בזה דגליא דעתיה שאינו רוצה לצאת בקמייתא כמ"ש ברש"י ועי' בתוס' ובמהרש"א בזה:
וי"ל ע"ז דבלא"ה יקשה דלמה לא יצא כלל כשהקדים ההשלמה דמ"ש מכמה דברים דתדיר קודם ואפ"ה אם הקדים השאינו תדיר יצא וראיתי במעדני מלך ובטו"ז בסי' ק"ח ס"ק י' שעמד ע"ז ובמעדני מלך השיג על הלבוש שכתב הטעם משום תדיר דבדיעבד בלתי מעכב עיי"ש. ועי' בתוס' מנחות ל"ח ע"א בד"ה ואם דסדר בלתי מעכב עיי"ש:
ונראה די"ל בטעמא שלא יקדים ההשלמה אחד משום דחובה קודם משום תדיר גם י"ל כמ"ש ז"ל דכיון שלא התפלל כתיקונה תפילת המוצאי שבת לא הוי השלמה כמו בלא התפלל בע"ש דצריך להתפלל בליל שבת שתים כשל שבת ואף דבהתפלל י"ח בשבת יצא היינו כמ"ש דרק משום טירחא ביטלו י"ח בשבת ותפילת שבת במוצ"ש אינו יוצא להשלמה לשל שבת. והאי בהתפלל בראשונה בהבדלה א"צ להבדיל בשניה זה משום דכבר אזלא חובת הבדלה והוי אח"ז ההשלמה כתיקונה כפי סדר התפילה אז כשאר תפילת החול ובהתפלל בנדבה ב' פעמים במוצ"ש ג"כ אינו מבדיל בשניה וכללא דהשלמה צריך שתהיה כפי סדר ותיקון התפילה בזמן שהשלימה ובלא"ה לא מהני. ועי' בסי' ק"ח סעיף ט' בראש חודש בשכח בער"ח צריך לומר בהשלמה בלילה כר"ח עיי"ש:
ונפק"מ בין הטעמים דלטעמא דתדיר יוצא אם הקדים כמ"ש ולטעם השני דהוי כמ"ש בתר"י וי"ב דבלא הוי השלמה כתיקונה כל התפלה כשנוי מטבע ואינו יוצא כלל. וא"כ בזה שהבדיל בשניה דגילה דעתו שאין רוצה שישלימה בה רק בראשונה לא יצא בשניהם. ובגמ' כדמקשינן כמאן דלא צלי דמי כפי' השני שכתבתי ופי' ורמינהו וכו' דיוכל לאומרו על הכוס בתפילת מוצ"ש גופה אם לא הבדיל א"צ לחזור משום שיוכל לאומרו על הכוס וא"כ לא שייך לומר דהשלמה הוי שלא כתיקונה. ונשאר רק משום דע"י גלוי דעתו בהבדלה בשניה דהקדים ההשלמה נגד מעלת התדיר ומה"ט למה נאמר כמאן דלא צלי דמשום תדיר מהני בדיעבד. והנה עיין בטו"ז שכתב בסי' ק"ח ס"ק י' דמעלת חובת שעתיה גדולה ממעלת התדיר עיי"ש וגם במעדני מלך כתב משום פשיעה פעם אחרת עיי"ש. וא"כ עכ"פ חדשות נלמד מהרי"ף שהביא נגד הקושיא בגמ' אשר פירוקא צריך חיפוש ועי' במג"א ופר"ח בסי' הנ"ל בשכח לא שייך גליא יוצא ולמ"ש צ"ע דמטעם גליא בלבד לא שייך שאין יוצא בדיעבד לפי המסקנא ולטעמא אחרינא לא מהני שכחה וכמ"ש ז"ל באומר שכיון בראשונה לחובה צ"ע למ"ש:
וכל המתפלל שתי תפילות אפי' שחרית ומוסף לא יתפלל זו אחר זו אלא ישהה בין תפילה לתפילה כדי שתתחונן דעתו עליו. במס' ברכות דף ל' ע"ב כמה ישהה בין תפילה לתפילה רב הונא ור"ח חד אמר כדי שתחונן דעתו עליו וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו מאן דאמר כדי שתתחונן דעתו עליו דכתיב ואתחנן אל ה' ומ"ד כדי שתתחולל דעתו עליו דכתיב ויחל משה. וברש"י כמה ישהה וכו' מי שיש עליו לחזור ולהתפלל וכו' או משום מוספין וכו' שתתחונן. שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחינה שתתחולל. לשון חילוי והיא היא אלא בלישנא בעלמא פליגי עכ"ל:
ונראה כי ויחל בתפילה מתוך פחד ואימה מלשון חיל. וכן יהיה התפילה באימה ויראה. וואתחנן הבקשה וצריך להכין ע"ע ולהעיר האימה בלבבו וגם על מה שיבקש וזה סידור הבקשה ובראשונה נאמר שיתחולל ועל שניה שיתחונן ואף דתפילות סדורות לנו מכנה"ג עם כל זה הסידור לראות ולהתבונן מה יתפלל שלא יבוא לידי טעות וגם כמ"ש ברש"י שתהיה דעתו מיושבת להעיר האימה ועל סידור התפילה ולכן בחר רבינו כדי שתתחונן שכולל שניהם יחד: