מ"ע מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר שנאמר בערב תאכלו מצות בכל מקום ובכל זמן ולא תלה אכילה זו בקרבן הפסח אלא זו מצוה בפ"ע ומצותה כל הלילה אבל בשאר הרגל אכילת מצה רשות רצה אוכל מצה רצה אוכל אורז או דוחן או קליות או פירות אבל בליל חמשה עשר בלבד חובה ומשאכל כזית יצא יד"ח. עי' בס' מעשה רוקח שהקשה למה בפ"ח הי"ד מהל' קרבן פסח כתב רבינו להרחיק מעבירה עד חצות מדרבנן ובמצה לא כ"כ ותירץ דרק בפסח דהוי מחשש נותר דבכרת גזרו ולא במצה וכיו"ב בצל"ח במס' ברכות דף ט' הקשה ותירץ כן בתוך שאר תירוצים שכתב שם עיי"ש וכן מצאתי ברמ"ך בחידושיו על הרמב"ם שכתב עיי"ש:
והנה במס' זבחים נ"ז ע"ב הפסח אינו נאכל וכו' ואינו נאכל אלא עד חצות. ובגמ' א"ר יוסף ר' אלעזר בן עזריה היא וכו' א"ל אביי וממאי דראב"ע ודאורייתא דילמא דרבנן ולהרחיק מן העבירה. א"כ מאי אלא עד חצות אלא כי התם מה התם דאורייתא אף כאן דאורייתא:
ולכאורה אם מדרבנן עד חצות על כרחך שאינו עובר על בל תותיר דאל"כ לא ישמע לעבור על דאורייתא עבור איסורא דרבנן אף דלא הוי במלקות וכמ"ש בתוס' במס' שבת בסוגיא דהדביק פת בתנור וכו' עיי"ש. אלא דא"כ לא ימצא הלאו דנותר כלל ורק תליא בלבו של אדם אם לא היה רוצה לאכלו גם אחר חצות אם יהיה מותר ובלאו הכי דהוי שאין בו מעשה וניתק לעשה לא יהיה שייך בו מלקות כיון דעבר החצות. וכנראה דאף דאמרו להרחיק זה לכתחילה אבל בעבר יהיה מותר לאכול רק לראב"ע אסור לאחר חצות מדאורייתא וכיוצא בזה כתבו בתוס' במס' פסחים ק"כ ע"ב בד"ה אמר רבא עיי"ש וברבינו יונה ריש מס' ברכות ובס' שאגת אריה סי' ד'. ולמ"ש בתוס' שם דברי הגמ' מדאיתא אלא עד חצות משמע דהוי מדאורייתא דאם מדרבנן רק לכתחילה כן ובעבר אוכל גם לאחר חצות דכמ"ש דלא עקרו הלאו וכמ"ש בשאגת אריה דמלישנא דרבינו נראה דס"ל בפ"ד ממעשה קרבנות שכתב וכדי להרחיק מן הפשיעה אמרו חכמים שאין מקטירין האימורין ואיברי עולה אלא עד חצות ומדלא כתב שמקטירין אותו קודם חצות ש"מ דס"ל באם לא הקטיר קודם חצות שוב אין מקטיר וכיוצא בזה בפ"י בהנאכלים וכו' כתב לדייק כן עיי"ש. וא"כ לפי זה למ"ש צ"ל דנעקר הלאו דנותר בדיעבד שאם עבר על הרבנן בלא קיימו אחר חצות משום עכובא דאיסור דרבנן. אלא אף דהפקיעו הלאו הכרת באכלו לא נפקע ושייך לומר דשאני מצה מפסח כמ"ש ז"ל. ולפ"ז צ"ל לדעת רבינו ניתק לעשה ושאין בו מעשה שאמרו בנותר לא הוי אלא על דין דאורייתא דעל דין דרבנן כמ"ש לא הוי בלאו כלל. אלא דיש לעיין דכמ"ש בתוס' במס' שבת ד' ע"א בד"ה קודם הוי באיסור סקילה שכתבו דעל כרחך אין סוקלין דאל"כ לא ישמע עיי"ש. אבל לעקור הלאו לא הוי ביד החכמים ולא שייך דהוי אונס משום איסורא דרבנן בהיה לו לאכול קודם חצות וצ"ע ועיין עוד בצל"ח שכתב דבמצה ליכא אלא עשה לא עשו סייג משא"כ בפסח דאיכא לאו דנותר עיי"ש. והנה מ"ש בעשה לא עשו סייג רק בק"ש משום מלכות שמים ועיין בתוס' במס' מנחות ה' ע"ב בד"ה האיר עיי"ש. ולמ"ש דעקרו הלאו וא"כ ממילא שייך יותר פשיעה ומשום חשש אכילה דבכרת אכתי שייך דלא נפקע ומאי הועילו בסייג וצ"ע:
Loading...
6:1
1
Loading...