מדברי סופרים לחפש אחר החמץ במחבואות ובחורים ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו. וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ בלילה מתחילת ליל ארבע עשר לאור הנר מפני שבלילה כל העם מצויין בבתים ואור הנר יפה לבדיקה וכו'. הנה דעת הר"ן דמדאורייתא או בדיקה או ביטול וזה שצריך שניהם מדרבנן עיי"ש. וכנראה ודאי בדיקה מועיל מדאורייתא דמה יעשה ביותר מלהוציאו מרשותו לבל יעבור על לא יראה ולא ימצא. אמנם אם צריך מדאורייתא בבדיקה שמא ימצא גלוסקא יפה כמ"ש במג"א בסי' תל"ד דאם לא ביטלו עובר עליו אף שלא ידע כמי שאכל חלב בשוגג ועי' מ"ש בדעת רבינו בפ"ג להלן עיי"ש. ובמקור חיים בסי' תל"א מדמהו לפירות שמצויים להתליע דבדיקה מדאורייתא. וביו"ד בסי' קכ"ז סעיף ג' בהג"ה בקטן ואם מעיד על איסור דרבנן להקל ולא אתחזק איסורא כגון בדיקת חמץ דהמנוהו רבנן בדרבנן אבל אם אתחזק איסורא אינו נאמן כלל. ובמג"א בסי' תל"ח ס"ק ח' שהקשה דחמץ אתחזק איסורא ובמקור חיים כתב דחמץ לא מקרי אתחזק אלא שצריך לבדוק משום ספק המצוי עיי"ש נמצא לפ"ז לדעת רבינו משום ספק יהיה מדרבנן הבדיקה דאין לפרש ספק המצוי נוטה יותר א"כ הוי בגדר רוב ויהיה יותר מגדר אתחזק. ונראה לדעת הג"ה הוי מצוי למשוי ספק ולהמג"א מצוי למשוי רוב ותליא בזה אם בדיקה בלא ביטול לחמץ שאין נודע לו הוי מדאורייתא לדעת רבינו או לא. וביותר אם נאמר דחמץ ידוע לא מהני ביטול והרי לשאינו ידוע מספק מדרבנן ולא ימצא בדיקה וביטול מדאורייתא לדעת רבינו:
ושמעתי מקשים לדעת המג"א דחמץ מקרי אתחזק א"כ מאי מדמין במס' פסחים דף ד' דחזקתו בדוק משום דהכל חבירים אצל חמץ כמו החבר לענין מעשר דאמרינן דהן בחזקת מתוקנים עיי"ש לפי מאי דאיתא שם דף ט' ואב"א ספק וספק הוא דילמא מעיקרא לא טבילי כר' אושעיא דאמר מערים אדם על תבואתו ומכניסו במוץ שלה כדי לפטור ממעשר ועי' בתוס' במס' בכורות דף כ' ע"א בד"ה ואב"א שכתבו דמהאי טעמא לא הוי בחזקת טבל משום דאפשר שהערים עיי"ש. וא"כ האיך מדמין חמץ דכל הבתים בחזקת חמץ למעשר שאינו בחזקת חיוב:
ואמרתי לתרץ דהנה כמו דאיתא במס' מנחות מ"א ע"א ענשיתו אעשה דיש להביא את עצמו לידי חיוב במ"ע עיי"ש וכיוצא בזה בכמה דוכתי. ובמס' ברכות ריש כיצד מברכין לא כדורות הראשונים וכו' על דרך זו כי הראשונים הביאו עצמם לידי החיוב עיי"ש וא"כ בחבר מחזקתו שהביא א"ע לידי החיוב מצוה. וממילא כיון דהוי בחזקת חבר לענין זה מהאי טעמא החזקה שאין מוציא מתחת ידו שאינו מתוקן ואף דחבר בחזקת חיוב במעשר הוי ג"כ בחזקת שהוציאו מידי מעשר ומה שהביאו לחזקת חיוב מכריח לפטור. ואמרינן ממ"נ ספק וספק דאם אינו בחזקת חסידות שאין מוציא מתחת ידו שאינו מתוקן א"כ נאמר שלא הביא א"ע לידי חיוב ג"כ דודאי לא שייך לומר לזה הוי בחזקת חבר ולזה לא. אבל באמת הוי בחזקת שהביא א"ע לידי החיוב ובחזקה שאינו מוציא מתחת ידו שאינו מתוקן ושפיר מדמין לזה חמץ דאתחזק והכל חברים וכו' שהוציאו מחזקתו ואתי שפיר. ועי' מ"ש להלן בהל' ח' עיי"ש ובה"י בדעת הרא"ה בהמ"מ שם עיי"ש:
Loading...
2:3
1
Loading...