כשם שספר בראשית מתחיל בתיאור בריאת העולם והמין האנושי, כך מתחיל ספר שמות בתיאור בריאתו של עם ישראל. ואכן, בצדק אפשר לכנות את הפיכתם של בני ישראל לעם, 'בריאה' בידי הקב"ה, שכן חסרו עד אז אצל בני ישראל כל אותם התנאים שבכוחם להפוך ריבוי של פרטים לעם, ויש אפוא גם כאן משום בריאה חדשה.
במובן מסוים מהווה ספר בראשית את המבוא לכלל חמשת חומשי התורה, ואילו עצם ספר החוקים מתחיל רק בספר שמות. אמנם, גם בתחילתו של ספר זה אין אנו מוצאים אלא סיפור היסטוריה, אלא שסיפור זה הוא יסודו של החוק התורתי, חוק אשר לא יובן בלעדי סיפור זה. ואין זה שרק מפני שלמצוות פרטיות רבות משמשות תולדות יציאת מצרים יסוד. החוק התורתי בכללו מיוסד על הקביעה, שעל־ידי גאולתו ממצרים הפך ישראל לעם ה', כלומר, חויב בזה להיות כרוזו של ה' עלי אדמות, חויב לתקן עולם במלכות ש־די. ומכאן גם פירוט היתר שבו מסופרות תולדותיה של יציאה זו, פירוט שאין דומה לו בכל כתבי הקודש, ומכאן גם ההדגשה הרבה שבה מראה, כיצד פעלה יד ה' במאורע זה, כיצד נעשה בו הכל על ידיו ית' ושום דבר לא נעשה בידי אדם, ויתרה מזו, כיצד נעשה הכול בניגוד לרצונם של בני תמותה, או לפחות - שלא ברצונם.
את מרכזו של ספר שמות מהווה אותו החלק אשר ככל הנראה נקרא בתורה עצמה בשם "ספר הברית"1כד, ז (המ')., דהיינו הפרקים יט־כד, שבהם מתוארים מתן התורה בהר סיני וכריתת הברית בין ה' וישראל. לחלק מרכזי־עיקרי זה של הספר מתוספים - לפניו תיאורי יציאת מצרים כמעין מבוא, ולאחריו - ציווי הקמת המשכן וביצועו של ציווי זה כתולדה ישירה של כריתת הברית. לפי זה כולל ספר שמות שלושה חלקים עיקריים אלה׃
א. שעבוד בני ישראל במצרים וגאולתם משם - א, א - טו, כא;
ב. מתן תורה בסיני וכריתת הברית - יט, א - כד, יח;
ג. תיאורו של אוהל מועד (הציווי והביצוע) - כה, א - לא, יז, והפרקים לה - מ.
אל אלה מתוספים עוד שני פרקים, קצרים יותר, שהם בבחינת תיאור מאורעות בודדים, התוכן שבין הפרקים׃ טו, כב - יח, כז מספר כמה מאורעות שאירעו בתקופה שבין יציאת מצרים ומתן תורה, אילו התוכן שבין הפרקים לא, יח - לד, לה מספר, כיצד הפרו ישראל את הברית שכרתו בחורב, ואיך נתחדשה ברית זו בחסדו ית'.