אמנם מהרי"א ומהרי"ב וא"ז פסקו דכופין אותו לגרש וכן הוא בת"ה סי' רי"ו דכן פסקו הרבה גדולים וכתב מהרי"ו מי' ע"ג דוקא כשעבר וקדשה במזיד אבל בשוגג די בהפרשה ודוקא ששניהם שוגגין אבל כשהיא מזידה צריכה גט וכשמפרישים אותן אין צריכין הרחקה כמו בברח אלא די בברח לעיר אחרת מהלך ב' או ג' ימים וגם יעשה שבועה שלא ישוב אל המקום שהיה שם עד תום כ"ד חדש וכתב בת"ה סי' רי"ו הא דמחלק בין שוגג למזיד הם דברי א"ז ודוקא שוגג לגמרי כגון ע"ה שלא ידע שהיא אסורה אבל אם יודע שהיא אסורה לו אלא שמורה לו איזה היתר מיקרי מזיד והאריך שם בזו וכתב לבסוף דלא נהיגין להך דא"ז וע"ש וכתב בנימין זאב סימן קכ"ט דאין לסמוך על זה אלא בכהן שאם יגרשנה אסורה לו להחזירה אבל בישראל צריך לגרשה עכ"ל וכן משמע בת"ה סי' רי"ו דבכהן יש להקל עכ"ל ול"נ דבכהן יש לסמוך אדברי הרמב"ם והר"ן ומיימון וב"י ובישראל יש לסמוך אדברי מהרי"ו כנ"ל הלכה למעשה כתב הריב"ש סי' ש"ס דאם גרשה אסור לדור עמה במבוי אמנם רשב"א כתב דבדבר שהוא דרבנן אינה אסורה אלא לדור עמו בחצר אבל במבוי שרי וא"כ ה"ה כאן עכ"ל ולעיל ס"ס י"א כתבתי בשם הרא"ש דאסור לדור עמה במבוי ובמרדכי פ' החולץ ע"ד מצאתי הגהה בשם מוהר"ם דאם לא כפו אותו עד שעברו ג"ח שוב לא כייפינן ליה להוציא דכיון שעברה עברה עכ"ל נ"ל דלדברי הרמב"ם שכתבתי לעיל דס"ל דאף תוך ג"ח אין מנדין להוציא רק מנדין אותו על שעבר על תקנת חכמים א"כ אף לאחר ג' ראוי לנדותו על כך אלא שאין כופין אותו להוציא אף למאן דאמר דס"ל דתוך נ' כופין להוציא כנ"ל ע"כ שם במרדכי שאם קידש תוך ג' והיתה נדה ולא יכולה לטהר עד אחר ג' א"ה כופין אותו להוציא עכ"ל וע' תשובת מוהד"ם אלו בתשובות השייכים לח' גדה וע"ל סוף סימן זה אם גירשה אי צריך ליתן לה כתובה עוד למטה ס"ס זה דין אשה מעוברת אם צריכה להמתין ג"ח.