קשרו השגת המרכבה בחדש ובשנה וביום וקשרה במקום, הרצון בוה מה שאמר בחדש רומז אל גלגל הירח שמשלים סבובו בכל חדש, ואמר בשנה שהוא רומז אל השמש שמשלים סבובו בשנה אשר הם שס"ה יום, ואמר ביום שהוא רומז אל הגלגל היומי המקיף בכל ומניעם ממזרח למערב בכ"ד שעות, ואמר במקום כי מאחר שיש כאן זמן ותנועה יש בכאן מתנועע והמתנועע צריך למקום אשר עליו התנועה:
אמרו נפתחו השמים, רוצה בזה שנפתחו לו השמים הפתח אשר בו נכנס לידיעת הגלגלים ותכונתם וסדרם ולהשיג אמתת מציאותם כמו שהם וידע מהותם, שזה מה שלא יתכן לשום פילוסוף ואותה ההשגה היתה סבה קרובה לו להגיע לאמתת הנבואה עם שלמות הכח המדמה אשר היה לו מתחלת היצירה:
ואע"פ שהיה במראה הנבואה בלא ספק, הרצון בזה ובמראה הנבואה יראו הצורות הנבדלות זו מזו, ופעמים יראה במראה הנבואה איש נורא מאד כמו המראות שראה דניאל ויראה תמונות רבות מתחלפות, כמו שאמרו פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים, ומזה הצד נוכל לומר שראה במראה הנבואה חיות באותם התארים אשר תאר אותם:
אבל עם כל זה ישתנה הלשון עם כל חלקי הספור שנוי גדול מאד והוא כי כאשר זכר החיות אמר דמות ארבע חיות ולא ארבע חיות לבד, הרצון בזו שהוא בא להורות אותנו שלא ראה חיות ממש ולזה אמר ודמות שהוא שם לדמיון בענין מה, והרצון בזה שהם חיים משיגים ומשכילים, וכן אמרו ודמות על ראשי החיות רקיע היינו סוברים לומר שזה הרקיע הרצון בו רקיע ממש והוא הגלגל המקיף לאלו הארבע חיות, אבל מאחר שאמר ודמות חיות שהרצון בו דמיון בענין, יש לנו לומר כי כן מה שאמר ודמות על ראשי החיות רקיע אינו רוצה בו רקיע ממש אבל הוא דמיון בענין, כאלו אמר מה שהוצע עליהם ומה שהוא למעלה מהם והם השכלים, וכן אמר כמראה אבן ספיר דמות כסא רוצה בזה ג"כ דמיון בענין כלומר הרוממות וההתנשאות אשר לשכלים אשר הם למעלה מהם מאחר שאמר דמות. ומראה אדם תאר בו הכסא שענינו גדולות מעלה כמו שתאר השם באומרו כי יד על יה:
אבל באופנים לא אמר בהם דמות אופן, פירוש שירצה בו דמיון בענין אבל ראה אותם במראה הנבואה כפי מה שהם:
ולא יטעך אמרו דמות אחד לארבעתם שאינו בזה הסדור ולא כפי הענין הרמוז אליו, הרצון בזה שהדמות שנאמר שם מצד ההשתתפות שיש לכל אחד מהם עם חבירו אשר הוא פועל בו ומתפעל ממנו ובמתהוה מהם הם בכח שכל אחד הפסיד צורתו במתהוה ההוא ומתוך כך נאמר בהם דמות, וזהו אמרו שאינו בזה הסדור כלומר בסדר הדמות הנאמר בחיות וברקיע ובכסא ולא כפי הענין הרמוז אליו, הרצון בזה היסודות עצמם הרמוז אליהם באמרו אופנים:
וזכר הרקיע סתם כאשר התחיל לזכרו, נראה שהרצון בזה רקיע ממש כמו שפירשנו תחלה ומה שאמר תחלה ודמות הרקיע הכריע אותו לפרש בו מה שפירשתי אחר כן ואמרתי שהרצון היה רקיע השכלים הנפרדים אשר למעלה מהם:
אמנם אמרו דמות הכסא נראה עליהם להורות על הקדמת השגת הרקיע תחלה ואח"כ נראה עליהם דמות כסא, פי' שאחר שהשיג הרקיע שהוא הגלגל המקיף השיג מה שלמעלה ממנו שהוא דמות כסאו שהרצון בו ההתנשאות וההתרוממות והם השכלים הנפרדים כמו שאמר דמות כמראה אדם אשר זה הכסא תאר גדולתו ועצמותו, או הם כסא להש"י הבורא אותם והם מודים על מציאתו:
שהחיות בעלות כנפים וידי אדם יחד, יש לי ספק גדול בזה שהרי לפי ההשגה הראשונה נראה שהשגתו היה הכנפים תחלה, וזהו אמרו וד' כנפים לאחד מהם, ואח"כ אמר וידי אדם מתחת כנפיהם, מ"מ נבאר הענין לפי מה שאמר הרב שהשיג כנפיהם וידי אדם יחד ובהשגה השנית השיג כנפיהם תחלה ואח"כ השיג ידי אדם, ודעת הר"ם לפי דעתנו כן הוא והוא שביאר תחלה ההשגה דרך כללות שהשיג הכנפים והידים, ואח"כ ביאר בהשגה אחרונה איך היתה איכות ההשגה שהשיג כנפיהם תחלה ואח"כ השגת ידי אדם, וכן הוא האמת שהמשיג דבר מה צריך שישיג מציאות הדבר ההוא תחלה בסבותיו ואח"כ ישיג הדברים אשר הדבר ההוא המושג תחלה סבת הענינים ההם, כך הנביא השיג תחלה מציאות השמים וסבת מציאותם וסבת תנועתם אשר בתנועה ההיא קיומם ועמידתם והם כדוריותם ונפשם ושכלם והשכל הנבדל אשר הוא חשוקם על הדרך שזכרנו בהרבה מקומות, ואחר שהשיגם השגה ברורה ושלימה השיג ידי אדם מתחת כנפיהם שהידים סבת הפעולות ולזה כנה הפעולות המניעות לשפלים והם הויות כל מה שיתהוה לידים:
חומר הקשת ואמתו ידוע. הקשת בעל גוונים מתחלפים כמו שנודע כן מראה דמות כבוד ה' שהנביאים ישיגו במראה הנבואה תנועות מתחלפות אין מציאות לתמונות ההם על דרך האמת אלא במראה הנבואה מצד הכח המדמה המצייר אותם הצורות. ואין ספק שאין לומר חש שהיא מלה שמורה על מהירות התנועה ולא מל שהיא תורה על הפסק התנועה על השכלים הנפרדים שלא יאות בהם תנועה ולא הפסקה שהם אינם גופים, אמנם למה שתיאר הכתוב השכלים בעופפות כמו שאמר ובשתים יעופף וכמו שאמר הרב רבינו מורה צדק, ונבחרה תנועת העופפות להורות על היותם חיים, אמר עליהם חש שתורה על התנועה שמורה על החיים ועל קצתם ?מל שמורה על הפסק התנועה, כאלו אמר שקצתם אין להם עמידה וקיום אלא בסבת הקודמים להם אשר הם סבת מציאותם ברצון הבורא:
אמרו פעמים חשות פעמים ממללות, ואמרו רבותינו בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה חשות ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות, הרצון בזה כשנקיש מציאותם אל מציאות הבורא יחשוב שהוא ית' מחוייב המציאות והם אפשרי המציאות ואין להם מציאות מצד עצמם, וזהו אשר רצה באמרו במלת חשות, הרצון בו שהיו נפסקים לגמרי ולא היה להם שום מציאות, ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות, הרצון בזה כשנקיש מציאותם אל הדברים אשר הם סבת מציאותם ברצון הבורא והם הגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם ממללות, הרצון בו שהם מחוייבי המציאות בהקש אל זולתם והענינים הזולתיים ההם אפשרי המציאות בהבטת עצמם: