ונופל על קנות מעלות המדות וזקניו יחכם, בישישים חכמה, כי הדבר אשר יקנה האדם בעת זקנה לבד הוא ההכנה לקבל מעלות המדות. את רגלים רצנו וילאונו ולא נוכל להגיע לסוף דעת הרב מורנו אם הם דברים נראים שהם גלוים בעצמם ומה נעשה בגאון הירדן כשהוא מדבר בסודות נעלמים, כי הנה נראה שאין לו להוציא וזקניו יחכם ובישישים חכמה מכלל חכם בחכמה מן החכמות, או בעל מדות עם חכמה, או עם חכמות כוללות, שראינו ברוב המקומות זוכר הזקנים לשבח ונראה מענינם שהם חכמים, כי החכמה עם רוב ענינה יגיע בשלימותה ברוב הימים, אמר הכתוב ויצאו זקניך ושפטיך, ואמר ופרשו את השמלה לעיני זקני העיר, ואמר ויצאה יבמתו השערה לפני הזקנים, ואמר והוציאו אותו אל זקני עירו, ואמר ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו, ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. ומדעת הרב נראה כמו כן שרוב ימי האדם צריכים אל החכמה, ואמר ומתי תמצא ההזמנה השלמה והפנאי הגמור עד שיצא מה שבאיש ההוא מן הכח אל הפועל, זה אמר בסבה הרביעית מהמונעות הלימוד ואמר שהם צריכים אל אורך הימים בדרישה וחקירה. מכל זה יש לנו לפרש שאמרו וזקניו יחכם רוצה בו התחכמות לפי שהיא צריכה לאורך השנים כמו שאמר הרב. עוד יש לי ספק גדול בזה איך יקנה אדם בזקנה מעלות המדות ואם היה מוחזק בבחרותו בקניני המדות הפחותות איך יתפשט בזקנתו אחר שהוחזק ורגל בהם ושבו לו לטבע חזק. ואמר הר"ם שיש אנשים שיש להם בתחלת הבריאה הבנה מזגית א"א עמה שלמות בשום פנים, ואמר וכן תמצא אנשים בעלי קולות והמיה ותנועותיהם נבהלות יורו על הפסד סדר ורוע הרכבה, וכן נראה בחוש שהמדות שהחזיק בהם בבחרות הוא בלתי מסתלק מהם בזקנה אם לא שיגיע להפלגת הזקנה וכחו תש ונלאה ולא יוכל להחזיק בקצת הדברים שהיה מחזיק בהם לרוב חולשת גופו, לא מפני שובו לזכך מדותיו. ואמר אריסט"ו במדות האנשים השוקדים בפעולות הטובות הם סבות פועלות למדות הטובות כי הם בהתמדתם ושקידתם ובקיאותם ישובו להם מעלות המדות תארים קיימים וקנינים חזקים, וכן מתמידי הרוע כמו שירגיל דרך משל בשתית היין וזוללות הבשר יהיה לו סבה בכל יום להיותו בעל תאוה ואין מספיקין בידו לעשות תשובה. נראה מן המאמר ומן החוש כי המדות והתבוננות אשר החזיק בהם האדם פעמים רבות טובות ורעות הם דבקות בו כצמיד פתיל והם מלפפות אותו כל ימיו עד יום המיתה, אם לא שהגיע להפלגת הזקנה ויבטלו ממנו המדות הטובות או הרעות מצד חולשת כחותיו, כמו שיבטל הראות מן הרואה כאשר יפליג בזקנה. ומה שהביא הרב השלם לומר כי מה שאמר וזקניו יחכם ובישישים חכמה נאמר על קנין המדות, הוא בעבור שיולדו לו מאלו ההקדמות שאמרו חכם בחכמתו נאמר על בעל המדות הטובות, כי יקשה בעיניו אם הוא כמו שנראה מענינו וממשמעות המלה, ר"ל אמרו חכם מה שירצה בו הענין הכולל שיהיה שלם בכל חכמה, אחר שחכם בזה הפסוק נאמר סתם ולא פירש באיזה ענין, ויקשה לו איך אמר אחר זה השכל וידוע אותי שהיא ידיעת מציאות השם והיא החכמה האלהית וצריך שיקדמו לה ידיעות רבות, ועוד איך ישימנה מאוחרת שלפי הסדר שלקה היא מעטת המדרגה אצל ההמון, ומתוך כך פירש בו מה שפירש. והנני מפרש הענין בסדור שסדר הרב מורנו, שלקה אותם לפי סדרם אצל ההמון, ואומר כי אמרו חכם בחכמתו, רוצה בו שהוא חכם בחכמה מן החכמות מועילות להצלה מן הפגעים שאפשר שיגיעו, כאלו תאמר שהוא רופא חכם, וכי יראה כי החטא בשגגה ממנו או בזדון ליחה מן הליחות ישתדל להכניע ולהוציא הליחה ההיא המוכנת להביא התחלואה ההיא עד שלא יצא גופו מקו השווי, וכן אם היה חכם בחכמת הכוכבים ובקי בחכמת המדיני, אפשר שמצד בקיאותו יהיה נצול מהמקרים ומהרעות האפשריות, כאלו תאמר שיראה בדרך התכונה והמדיני כי המקום אשר הוא חונה בו יבואו חליים רעים או דבר או רעב או מלחמות ויצא ממקומו טרם יגיעו אלו הרעות וילך לו אל ארץ אחרת וינצל. והגבור בגבורתו יש לו יתרון בענינים רבים עליו, שפעמים רבות יהיה זה החכם בסכנה גדולה מצד שלא שער ולא הסתכל באותם הרעות, כמו שיפגעו בו לסטים או חיות רעות ולא יוכל להנצל, והגבור בגבורתו יתגבר על האריה או על הלסטים וינצל מהם. והעשיר בעשרו יש לו יתרון עליו מצד שיש לו קנינים רבים ועושר ונכסים וכבוד ויקנה אוהבים רבים בממונו למתק דבריו עד שהוא לו סבה להנצל מרעות רבות, וזהו המהלל אשר יוכל להתהלל כל אחד ואחד מהשלשה לפי שכל אחד ואחד לקח מקח טוב לעצמו באי זה דרך יתכן ההצלה. וכי אצל ההמון יש יתרון לכל אחד ואחד לפי הסדר המונח, ואמר הכתוב אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו, ואמר שאף על פי שכל אחד מאלו יש להם דרך להנצל מהפגעים, אין זה מהלל גמור ולא הצלה גמורה שיתכן להם זה בכל עת שאפשר שיבאו המקרים, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, הרצון בזה שזה הענין יהיה המהלל השלם וההצלה הגמורה והוא השכל וידוע אותי, אשר הרצון בזה החכמה האלהית אשר תשיג מציאותו וידבק בו, והוא אמרו השכל וידוע אותי, ועוד תהיה לו ההשגה האחרת והוא שידע שאני הוא המשגיח בכל הנמצאות ועושה חסד ומשפט וצדקה בארץ. ולפי זה הפירוש שאמרנו שמדבר בהשגת מציאותו ובידיעת השגחתו, הרצון בזה שהוא משגיח על הנבראים, יהיה זה חסר והיה צריך לומר השכל וידוע אותי והשכל וידוע כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ. ואפשר לפרש שהפסוק אינו חסר כלום, ופירוש חכם הנאמר בראש הפסוק חכם בכל מיני חכמה והחכמה האלהית בכללה, ופירוש חכמתו חכמת הפילוסוף היודע מציאות השם במופתים אמתיים אמנם הוא מאמין הקדמות ושהכל על דרך החיוב, ואמר שלא ינצל בעבור זה מהרעות כלם, ואם בכלל חכמתו חכמות מועילות בהצלה בעת מהעתים, אבל ההצלה הגמורה ושיהיה השמירה והמחסה בו מכל הרעות הכוללות והמיוחדות הוא השכל וידוע אותי כי אני ה' וכו', הרצון בזה שישיג השגה שלמה שאני הוא המשגיח בעניני בני האדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ועושה חסד משפט וצדקה בארץ. ולפי המציאו הכל כמו שאמר הרב נקרא חסיד, והוא נגזר מחסד שענינו הפלגה, ולפי רחמיו על ברואיו ר"ל הנהגתו בעלי חיים בכחותיהם יקרא צדיק, והוא נגזר מצדק, ולפי מה שיתחדש בעולם מן הטובות המצטרפות ומן הרעות הגדולות המצטרפות אשר חייב אותן הדין הנמשך אחר החכמה יקרא שופט:
מבלעדי היותם גם לך, הרצון בזה שכמו שאפשר שיעזרו האחרים בך מצד מדותיך כן אפשר שתעזר בהם מצד מדותיהם והם לך ולזולתך:
תם ונשלם