ויש מן הנביאים מי שיראה לבד, יש מהם מי שיראה משלים, כאברהם שראה במראה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר, ויש מי שיראה מקרוב שיראה דברים והוא קרוב לדעת ביאור אותם הדברים, כאלו תאמר מקל שקד אני רואה ופתרונו כי שוקד אני על דברי לעשותו, ויש מי שיראה מרחוק ויצטרך לביאור ולפתרון, כמו מראות זכריה שלא התבארו לו אותם הדברים עד שהוצרך לשאול במראה הנבואה למלאך הדובר בו מה אלה אדוני:
והנה נגלה לי עתה עיון נפלא, זה העיון הנפלא לא יהיה הרצון בו שעד עתה לא דבר בזה העיון שכבר הניח דברים נראה בהם מה שכלל עתה בזה הכלל, והוא מה שאמר קודם זה כשתפנה מחשבתך למאכל צריך או לעסק צריך כבר פסקה הדבוק ההוא אשר בינך ובינו כו' כבר נפסק בפועל בעת ההיא. אמנם בזה המאמר עשה כלל מוחלט מבואר ביאור שלם איך יהיה פעם ההשגחה בחסיד ואיך לא תהיה בפעם אחרת. אמר הרב מורינו והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהש"י תהיה ההשגחה בו תמיד. והאיש השלם בהשגתו אשר יפנה במחשבתו מהשם קצת עתים תהיה ההשגחה בעת חשבו בשם לבד. מורינו הר"ם במלאך השם צבאות ועם שלימותו ספריו מופת. ואני אמנם אם למעוט השגתי ולקוצר יד שכלי התחדשו לי ספקות רבות בזה הדרוש, אם ההשגחה בו תמיד בעת ששכלו ולבו תמיד עם השם, ספרי התורה והנביאים שניהם מלאים סולת בלולה בשמן ההשגחה לאומתנו כשהיתה נמסרת לאהבה להשם ונמשכת לעבודתו והדבקה בו בעשות התורה והמצוה המגיעות מאתו, ובעת המרי היתה מוכנת למקרים ולרעות המכוונות ממנו ית' לעונש מריה וסורה מן המצוה, וכן כל הכתובים מלאים מהשגחת השם ית' על יראיו וחסידיו, ואמר וחסד ה' על יראיו, רגלי חסידיו ישמור, והפסוקים שבאו בזה הענין רבו מלספור. אמנם להגביל ההשגחה שיהיו גבוליה משוערים מוגבלים עד שתדע באמתתם בלי פחות ויתר נמנע אצלי בידיעת זה, והשערים ננעלו בפנים רבים, ולפי שיראה מדעת הרב השלם שבעת שתהיה דבקות האדם עם השם לא יגיעהו אז מין ממיני הרעות, והנה מצאנו זכריה בן יהוידע אם היה מהנביאים אשר הם במדרגה העליונה כישעיה וירמיה או אם היה במדרגה למטה ממנה ראינו שהשיגתו הרעה הממיתה בעת העירו רוח הקדש ליסר העם ושלא למעול מעל בהש"י ונאמר בד"ה ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהודע הכהן ויעמוד מעל לעם ויאמר להם כה אמר אלהים למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו כי עזבתם את ה' והוא יעזוב אתכם, ודגמוהו בחצר בית ה' והמיתוהו, וכן נמצא באשת אחאב שהרגה את נביאי ה', ואי אפשר לומר באותם הנביאים שלא היו דבקים בשם אם כלם ואם מקצתם, וכן תמצא אליהו שברח מפני אשת אחאב עם היותו דבק בהשם בתכלית הדבקות שלא היה לו עסק לא במאכל ולא במשתה ולא בעסק מן העסקים וארוחתו ארוחת תמיד נתונה לו מאת השם מזומנת ומוכנת לעת צרכו, ואם יש לטעון בזה היכא דשכיח היזקא שאני ויש לו לחסיד לסלק עצמו מן הסכנה ולא יסמוך על הנס, יש לי עליו טענה, ר"ל על אליהו וזה שכבר התבאר מן הפסוקים ששני שרי חמשים וחמשיהם נשרפו בדבורו בעת שאמרו לו כה אמר המלך רדה ולא רצה לירד לומר למלך מה שהיה מצווה לומר לשלוחיו, והוא המטה אשר נפל עליה לא יקום ממנה כי מות ימות עד שנאמר לו במראה הנבואה לרדת אליו ולומר לו דברים אלו, ויש לי תמה גדול בזה איך היה מתפחד ואם בדבורו השם הקים מאמרו ונשרפו שני שרי חמשים וחמשיהם היה לו לרדת לקדושת השם ואין לו לפחד שיהרגוהו, כי כמו שהתפלל על שני שרי חמשים ונתקבלה תפלתו כן יכול להתפלל שלא יוכלו להרע לו ברדתו אל המלך, ובאמת לא יזיקוהו אחר שראו ההיזקים אשר באו לאותם אשר רצו להכריחו לרדת אל המלך שלא ברצונו, ועם כל זה לא ראה לרדת כמו שזכרתי עד שהובטח בשמירה, וכן בשמואל אחר שהתפלל על שאול ולא הועילה תפלתו ונגזרה גזרה לבטל מלכותו, בעת שאמר לו השם ללכת להמליך את דוד אמר איך אלך ושמע שאול והרגני, ואיך פחד והוא היה הולך בשליחותו ואיך לא עשה הוא תחבולה בעצמו אשר צוה השם לעשותה או תחבולה אחרת ולא היה לו לומר איך אלך, ואיך ראוי לומר בכאן היכא דשכיח היזקא שני אחר שנצטוה והוא היה נביא גדול ונכבד בתכלית הערך ודבק עמו והולך בשליחותו. והנה ראינו נביא אחד למטה ממנו הלך בשליחות השם למקום שהיה לו מוכן ההיזק, והוא בבית אל אשר היה שם המלך ירבעם וקרא מזבח מזבח כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ויבשה יד ירבעם כשאמר תפשוהו, כ"ש הוא שהיה לו לבטוח בהשם ולא לשאול איך אלך ולא היה מצטרך לתחבולה או יעשה אם ירצה. והנה ראינו בתלמוד כמה גדולים נכבדים נהרגו על קדושת השם ואם היו דבקים בו כמו שנראה ברבי עקיבא בעת שהיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל היה מכוון ביחוד השי"ת ואומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ועוד יש לי ספק גדול בזה האיש השלם החסיד היודע השם במופת בדברים האמתיים לפי מה שאפשר לו כפי כח שכלו, איך לא תועילהו צדקתו וחסידותו והשגתו להצילו מן הפגעים בעת שהצטרך לעסק מעסקי הגוף כמו המאכל והמשתה או לעסקים אחרים המצטרכים לו, ועוד החסיד השלם העוסק בתורה יום ולילה ושומר המצות ונזהר מן העברות ויודע השם בקבלה ולא ידע השם במופת, האיך זה נשמר לפי דעת תורתנו הקדושה האומרת שתיקוננו והפסדנו נתלים בעבודה ובמרי, ואם נאמר שאין בהם השגחה, כמו כן נוכל לומר שאין להם גמול אחר המות, ונמצא שעבודתם וחסידותם ושמרם מצות התורה ונהרגו על קדושת שמו היתה פעולתם לבטלה אחר שלא קנו באלו הפעולות תשועת נפשם. והנה אנחנו מאמינים בני מאמינים בתורה אמונה שלמה ובהשגחת השם באומתנו ובפרטי חסידינו, בין יודעי השם במופת, או בדרך קבלה, והם שומרים התורה והמצות, כלם יש להם גמול אחר המות, והוא השארות נפשם כל אחד לפי שלמותו ולפי מעלתו. אמנם להגביל גבול ההשגחה ולעמוד על אמתתה עד שלא תצא מדרכים המוגבלים והשיעורים המיוחדים ולתת גדרה בגדר אמיתי עד שלא יוכל אדם לחלוק על הגדר ההוא לא מן הכתוב ולא מן החוש, השערים האלה נעולים בפני ובפני רבים כמוני, ואל הש"י נשא רנה ותפלה להוציאנו מבור גלותנו ולהושיבנו בנחלת צבי קדשנו ותפארתנו ויהיה השגחתו עלינו כאשר בתחלה וירומם מקדשנו ותשוב העבודה למקומה במהרה בימינו, אמן:
ולפי לשון הרב שאמר נגלה לי עתה עיון נפלא, ואמר ואחר שהענין כן, נראה שעשה בזה העיון גזרה מוחלטת. אמנם העתקת רבי יהודה חריז"י הוא בזה התואר, ואם הדבר כן, שהיא מלה תנאית, וכן כתב מורה המורה, ואמר עוד כי כל מה שהעתיק רבי שמואל אבן תבון, והנה נגלה לי עתה עיון נפלא, אמר שהיה ראוי להעתיק נראה לי עתה, שאינו הנחה גמורה, אם כן לפי דעתם לא עשה הרב בענין ההשגחה הנחה מוחלטת, אבל נראה שהענין כך, ולזה אמר מלת ואם כו', סר הספק הגדול שהביא הפילוסוף לשלול השגחת השם מאישי האדם, והיתה ראיתם על זה ממצוא החסידים רעות גדולות, והוא התיר הספק בזה שלא הגיעו אותם הרעות לחסידים רק בעת שכחותם והפרדם מן הדבוק שהוא ההדבקותם בשכל הפועל אשר באמצעותו יצא שכלם מן הכח אל הפועל עד שישיגו השם מה שאפשר להשיג ממנו בדרכים מופתיים אמתיים בעת התדבקותם והיות השם אצלם בשכלם תמיד באמצעות זה המלאך א"א שיגיעו הרעות, ומה שאמר והתבאר הסוד הזה אפילו לפי דעתם, שלפי דעתנו אנחנו בעלי ברית התורה האמתיית המאמינים בחדוש ובהשגחה ואם לא ידענו באיזה תואר תהיה ההשגחה. ואם נראה רעות לטובים בעת מה לא בעבור זה יגיע החולשה באמונתנו שלא נהיה מאמינים בהשגהה. ואמנם אמרו והתבאר הסוד לפי דעתם, ר"ל שאנחנו נוכל לעשות מהם זאת החלוקה עם הוראתנו במה שהנחנו והוא הרעות לטובים ונאמר שזה הרע הוא בעת שכיחתם והפרדם מזה ההתדבקות, וזהו שאמר ואפילו לפי דעתם. אמנם הם לא יודו בזה אחר שהם מאמינים בקדמות ושהכל על צד החיוב א"כ השם לא יחדש דבר באישי האדם אבל כלם נוהגים כמנהג הטבעי והמקרים האפשרים ואין הפרש ביניהם. אמנם בהשארות הנפשות החסידים והטובים הם מודים בזה, וירצו בזה שזה ענין טבעי אחר שיצא שכלם מן הכח אל הפועל באמצעות השכל הפועל ישובו הם עמו דבר אחד:
וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב. רוצה בו וכבר נבדל השפע השכלי אשר הוא ההתדבקות בינינו ובין השי"ת בעת התעסקו בעסק מן העסקים, או לא יגיע זה השפע השכלי המציל מן הפגעים לחסר ההוא הרע אמר ולזה אירע לשניהם מה שאירע אחר שהחסיד והחסר בעת שלא ימצא להם זה הענין המסדר בינם ובין יוצרם שוים הם בעת ההויה והם מוכנים לרעות שאפשר שיגיעו: