כי כאשר הקדים כלל והוא שהשם נראה אליו התחיל לבאר איך היה צורת ההראות ההוא ואמר שתחלה ראה אנשים. יש לטוען לטעון בזה טענות ולמערער ערעורים ימאן ולא יאמין כלל בזה הספור המתחלף עם אורך עניניו ופעולות צורות מתחלפות וספור שחוק שרה ומאמר השם או המלאך בלשון דבור השם שאמר למה זה צחקה שרה והיא כחשה בשחוק ההוא ואורך הדברים ההם שזה היה במראה הנבואה, ודעת הרב מורינו שהשלשה אנשים נצבים עליו רמז שלשתן אל המדמה ואל השכל הפועל ואל השכלי, וזהו אשר רצה באמרו אל נא תעבור מעל עבדך, פי' ר' חייא לגדול שבהם אמר ורצה בזה השכל הפועל, וזה כלו רחוק מאד לפי קצת דעות, וזה כי שלשה אנשים לסדר באלו השלשה הנרמזים הוא זר, והספר אומר ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם, ועוד שאמר הכתוב ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום ויבא לוט וירץ לקראתו וכל אותו הספור, עם זכירת אנשי סדום אשר נסבו על הבית והוכו בסנוירים והצלת לוט וכל אותם הפרטים הארוכים, ומכל זה נראה שהוא כמשמעו והיו אנשים ממש והיו נביאים וקראם מלאכים כי הנביאים והחסידים יקראו מלאכים כמו שאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים, ואמר להם חגי במלאכות ה', ואם יאמר אומר מה ענין וירא אליו ה' עם אמרו והנה שלשה אנשים נצבים עליו, יאמר לו אין מוקדם ומאוחר בתורה כמו שאמר רבי אברהם אבן עזרא, וההראות היה מאמר השם לו זעקת סדום ועמורה כי רבה וכל אותו הספור הארוך בבקשת אברהם ההצלה ושבזכות הצדיקים תהיה הצלתם:
וכן אמר עוד בענין יעקב ויאבק איש עמו שהוא בצורת נבואה. בזה תמה מה ענין ותקע כף ירך יעקב אם היה מראה נבואה ואמר הכתוב ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו, שנראה מזה שזה הענין אמתי ר"ל הקעת הירך, וסמך לו ע"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה:
תדע שהגר אינה נביאה ולא מנוח ואשתו נביאים כי זה הדבור אשר שמעוהו או שעלה בדעתם הוא כדמות בת קול. בכאן תמה גדול וכשתביט אותו הסיפור לא יאמינו רעיוניך שהוא ענין עלה בדעתם ולא שיהיה ענין בת קול, כי כל הדברים שתראה שנאמרו בתוך הענין יכחישו שיהיה בת קול או ענין עלה בדעתם:
ואמנם יטעה בזה שתוף השם, הרצון בו שקראו מלאך ומלאך שם משותף, אמנם אני רואה שהפסוק אמר ולא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא אמר ולא יסף מלאך ה' להראות אל מנוח ואמר מות נמות כי אלהים ראינו וקראו כמה פעמים מלאך ה':