שזה הענין קשה להשיג שיהיה הגלגל בעל נפש, ואין זה ענין המאמר באמרנו שהוא בעל נפש שיהיה בנפש האדם או זולתו להדמות במה שהשיג, רוצה בו כי ההדמות ההוא מחייב לו התנועה כי החשוק ההוא יניעהו לא יהיה פועל התנועה אבל בעבורו התנועה, ובאותו ההדמות יש שלשה תנאים. הראשון שיהיה לנפש הדורשת ההדמות ציור לזה התואר הדרוש ולעצמות החשוק שאם לא היתה ברצונה דורשת מה שלא תדעהו והוא שקר. השני שיהיה אותו התואר אצלה נכבד ואם לא לא יצוייר הכוסף בו. השלישי שיהיה אפשר הגעתו בחקה כי אם היה נמנע לא תצוייר בקשתו ברצון שכלי צודק כי אם בדרך המחשבה והדמיון אשר הוא מקרה הנה הוא קרוב ולא יתמיד עולם ועד, אם כן אין ספק שיהיה לנפש הגלגל השגה להדר זה החשוק ויעיר ציורו זה ההוד חשקו אשר מגמתו להביט ולהשתכל אל צד המעלה ותשתלח ממנו התנועה המגעת אותו אל הדרוש מן ההדמות. א"כ יהיה ציור ההוד סבת החשוק והחשק סבת הדרישה והדרישה סבת התנועה ויהיה זה החשק הוא הראשון האמתי והראשון ממנו להדמות בו ואין לו כח בעצם שהוא ההויה וההפסד לפי דעתם שחושבים שהוא בלתי מחודש, ויש לו התמונה הנכבדת שבתמונות ויש לו הזוהר והספיריות, ואמנם נשאר לו דבר אחד שאי אפשר שיהיה בפועל במצב מן המצבים כי כל מצב שהונע אפשר להניעו על מצב אחר, כי אי אפשר שיהיה על שני מצבים בעת אחת ולולא יהיה לו זה השיעור בכח היה קדום הדמיון מן השכלים המופשטים ואין קצת המצבים יותר ראוי לו מקצת עד שידבק בזה ויעזוב הנשארים, ואחר שאי אפשר שיהיה בכל המצבים בפועל ואפשר להיותו בכח במין בא זה אחר סור זה כיון שיהיה כל מצב לו בפועל ושיהיה תמיד זה אחר זה כדי שיהיה בכל המצבים תמיד לו בפועל דבר, כמו שהאדם עבור שלא היה יכול להשאר באישו בפועל סבב השאר מינו בבא זה אחר סור זה, ולתנועה הסבובית ג"כ סגולה בהיותה בפועל רחוקה מן השינוי והחלוף כי התנועה הישרה אם היתה טבעית תשתנה אל המרוצה בסופה ואם היתה הכרחית תשתנה אל ההשקט בסופה, והסבובית תעמוד במדרגה אחת, הנה אם כן הגשם השמימיי כשישתדל להשלים מן המצבים בנפשו בפועל תמיד כבר התדמה אל העצמים הנכבדים בתכלית מה שאפשר בנפשו ותהיה דרישתו ההדמות עבודה לרבון העולמים, כי ענין העבודה ההתקרבות וענין ההתקרבות דרישת הקורבה וענין דרישת הקורבה שיקרב ממנו בתארים לא מקום. כל זה מאמר אבוחמ"ד בספר כונות הפילוסופים. ובמאמר הל' אמר אריסט"ו שהם קונים שלמות עצמם כונה ראשונה ויגיע מהם שלמות לזולתם בכונה שנית, והמניעים אותם שהם השכלים הנפרדים הם מניעים על צד שהם פועלים לתנועה ועל צד שהם תכלית לתנועה, והמשל בזה צורת המחצי שמצד שהוא בנפש הוא פועל התנועה ומצד שהוא חוץ לנפש הוא תכלית התנועה כאשר יגיע אליו. אמר וכן ראוי שיובן במניעי הגרמים השמימיים שהם מניעים על שני הפנים מבלתי שימנו ויתרבו, הנה מפני שאותן המושכלות צורות להם הם מניעים על הדרך הפועל ומצד שהם תכלית להם מתנועעים להם על צד התשוקה, ואם יאמר אומר אחר שהיה מה שיצוייר מאותן הצורות הוא מציאותן מה צרכם אל התנועה שאלו היה ציור עושה הארון הוא מציאות הארון לא התנועע לעשות הארון, ונאמר שהם אמנם יתנועעו לפי שהם ישכילו מנפשם לפי ששלמותם ועצמם אמנם הוא בתנועה כמו מה שישכיל אשר יתנועע לשמור בריאותו ששמירת בריאותו אמנם הוא בתנועה, ועוד שהם ישכילו שהתנועה היא לאשר יוציאו מה שהוא בכח באותן הצורות הנבדלות אל הפועל והם הצורות ההיולניות, כי מן הדומה שיהיו לאלו הצורות ב' מציאיות מציאות בפועל והוא המציאות ההיולאני אשר להם המציאות בכח אשר להם באותן הצורות, ורצוני בכח הנה כמו מה שנאמר שהצורות המלאכתיות להם המציאות בפועל בהיולי ומציאות בכח בנפש, ולזה מה שיראו שאלו הצורות להם שני מציאיות מציאות נבדל ומציאות היולי והנבדל הוא סבה לאשר בהיולי נמצא שבתנועה הם קונים מציאותם כונה ראשונה ומציאות השפע והטוב לזולתם בכונה שנית, משל זה שמי שהניע לשמור בריאותו בעשיית מלאכה מן המלאכות כונה ראשונה לשמור בריאותו וכונתו השנית אמנם הוא פעולת אותה המלאכה. ואנחנו מאמיני הדת האמתית אומרים שהשם בראם והרצון בבריאתם מציאות עצמם ובתנועתם קיום זולתם, וזהו שאמרה תורה למשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך ולולא האור לא יתקיים העולם השפל ובתנועתם יתערבו היסודות קצתם בקצתם והם ההתחלה לכל מתהוה וארבע כחות מגיעות מהם הכח המתחייב העירוב וההרכבה וכח יתן הנפש הצומחת לכל צמח וכח יתן הנפש החיה לכל חי וכח יתן הנפש המדברת לכל מדבר, והש"י ברצונו שהוא עצמו שמהו התחלה לנבראים בעולם השפל כמו שאמר אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים, כאלו אמר הגלגלים הם חלקם ונחלתם והם משפיעים הטובות בעולם השפל ברצון השי"ת. אמר הפילוסוף שהשכל אשר יניע הגלגל יניעהו בדרך החשק כי אחר שגשם הגלגל הוא בעל תכלית כחו ב"ת ויהיה תנועתו נפסקת אם לא שיגיע לו כח מכח מניע לבלתי תכלית מופשט מן החמרים אשר לא ישתנה, וזה הכח אשר יגיע לו הוא מצד הציור שיצייר הגשם הגלגלי שיתדמה לו בקיום כמו שהוא קיים ויהיה על מין המצבים בפועל תמיד אחר שאי אפשר לו שיהיה בכל פרטי מצביו בפועל תמיד אבל פעם בכח ופעם בפועל. אמנם יש אחרים שירצו כענין ההדמות קיום עצמם וקיום זולתם כמו שביארנו בחלק שני בפרק ד'. ובכאן יש ספק אחר שכח נפש הגלגל הוא בעל תכלית איך יגיע לו הכח המתמיד בעבור הציור לבד והוא שתרצה להדמות לחשוק לקיום והוא היות הגלגל על מין המצבים בפועל תמיד לאין תכלית והוא שקר שיגיע לכח ב"ת מצד הציור לבד כח לאין תכלית אם לא שתגיע ההשפעה על הנפש הגלגלית אם בכונת השכל הנבדל ממנו בשפע יגיע מעצמות השכל הנבדל ואם בלא כונת והוא בזה הענין בשכל הפועל הנותן הצורות לכל מוכן ומזומן לקבל אותה הצורה בלי כונה ממנו, ויתכן לפי זאת ההנחה בשימצא אדם משכיל והוא בתכלית השלמות ויש לו שכל בפועל תמיד ואין לו שום עסק בשום דבר מעניני העולם רק מחשבתו נקשרת תמיד בעליונים ונפש ציורו קשורה בעצם השכל הפועל ויהיה ציורו תמיד להדמותו אליו ולהיות עומד מתמיד קיים כמוהו אחר שכחו בעל תכלית כי בזה הענין יוכל לדמותו בנפש הגלגל בעבור ציורו יתקיים לעולם אחר שנפש הציור לגלגל הוא נותן הקיום וההתמדה, לא בעבור גשמו עם היותו בתכלית השלמות והחשיבות ולא מצד גדלו ומצד היות לו התמונה היותר נכבדת שבתמונות והוא הכדיריות והספיריות והבהריות ולא בעבור שאין הפך לו, כי אם היה קיומו סבת זה ולא בעבור הציור נאמר שהפסדנו אנחנו בעבור היותנו מורכבים מההפכים, אבל אחר שנניח שלולא נפש הציור תפסק תנועתו מבלתי שנשגיח לשאר מעלותיו אבל נפש הציור הוא סבת קיומו והיותו מתנועע בלי הפסק, כן נוכל לומר שנפש ציור המשכיל הרמוז בדרך שהונח הוא סבת קיומו לעד מבלתי שנשגיח אל היותו מורכב מהפכים, דלא כן הדבר שאין נפש הציור המשכיל לשכל הפועל אשר הוא סבת הוצאת שכלו מן הכח אל הפועל והוא הנותן צורתו לא בעבור זה יתקיים המשכיל, כן נאמר שאין נפש ?ציורו סבת קיומו אחר שכחו בעל תכלית. ואם יאמר ציורו הגדול אשר הוא יותר מציור זה המשכיל הוא יחייב לו התמדת התנועה. או יאמר שנפש ציורו אינו ממין ציוריו אבל הציור יאמר עלינו ועליו בשתוף גמור, נשיב כי ביחס שכלו אל השכל החשוק הנפרד אשר הוא סבתו כן יחס שכלנו אל השכל הפועל אשר הוא סבתנו, וכערך ציור נפש הגלגל אל ציור השכל אשר הוא חשוקו כן יחס שכלנו אל השכל הפועל. ואם יאמר נפש הגלגל ציור להתמיד בלי הפסק והאדם המשכיל כמו אריסט"ו וזולתו תפסק אותו הציור בעת המאכל והמשתה או בעודם ישנים, נשיב לו לא ימות האדם בעת שיאכל ובעת שישתה ולא בעת שינום, ואם הציור יתחייב ההתמדה והקיום אין ראוי שתגיע להם בטול הכח בעת הציור והם תמיד בציור בלתי אלו העתים, אכן יש לנו לומר אחר שהגלגל בו כח ב"ת יתחייב לו מהציור לבד הקיום וההתמדה. ואם תאמר האדם השלם אשר הוא בציורו תמיד אי אפשר שלא הגיעוהו מקרים וחליים או מרוע מזגו או משנוים יגע למזג מחוץ ובעת החולי יגיע לו הבטול מהציור אמנם הגלגל הוא בטוח ממקרים ומפגעים אחרים ואין גשם אחר חוצה לו יפעל בו א"כ לא יגיע בו בטול הציור, נשיב כי אחר שכחו יש לו תכלית ואפשר שיגיע אל העדר התנועה והציור ימנעהו מאפיסת הכח ומבטול התנועה. כן ראוי לנו שנאמר שהאדם השלם ימנעהו עצם הציור שלא יגיעו לו חולי מהחליים, ובתורה ראינו שהש"י הבטיח יראיו מהסיר מהם כל חולי ולא הבטיחם מן המות א"כ אם בעבור הציור יגיע לגשם הכדורי הקיום וההתמדה היה לנו לומר ג"כ באדם השלם שיגיע לו מכח ציורו אם היה משתדל בזה תמיד הקיום וההשאר, ולא ימנעוהו מזה הרכבתו מן ההפכים כמו שהכדור לא ימנעהו כחו אשר הוא ב"ת מהשאר התנועה בעבור כח הציור עם חשק ההדמות, ואחר שיצא מהנחתנו כי אין הציור והחשק מספיקים בזאת התנועה המתמדת אחר שדעתם הוא שכח הגלגל הוא בעל תכלית, יש לנו לומר לפי דעת אריסט"ו שאמר במאמר הל' והנמשכים אחריו שהש"י עלה למציאות השכל הראשון ועלה למציאות גלגל המקיף בכל אשר הוא היותר נכבד שבגלגלים כמו שהשם ית' הוא היותר מעולה והיותר נכבד שבשכלים שהוא מחוייב המציאות והוא סבת מציאות כלם, ולפי דעת הפילוסופים שמאמינים ואומרים שמהש"י לא נתחייב אלא שכל אחד ולא נתחייב ממנו גשם כל גלגל שאינו משותף עמהם בהנעת הגשמים, אבל הם חושבים שמהשכל הנאצל מהש"י נאצל שכל אחר והגלגל המקיף בכל ומאשר הוא מחוייב המציאות בבחינת סבתו חוייב ממנו שכל השני ומצד שהוא אפשר המציאות מצד עצמו נתחייב ממנו הגלגל המקיף, וכן כל שכל ושכל יתחייב ממנו שכל ויתחייב ממנו גלגל עד שיגיעו אל תכלית המונח, ואחר שנתחייב משפע השכל הגלגל עם התמונה היותר נכבדת שהוא הכדוריות והתכונות המעולות שהם הספיריות והבהיריות והנפש והשכל אשר בו יהיה הציור נוכל לומר כמו שנתחייב ממנו כל אלו הענינים נתחייב ממנו התנועה התמידית, לא שהגלגל יגיע לו מנפש ציורו התנועה המתמדת כמו שאנחנו לא הגיע לנו מנפש ציורנו הקיום וההתמדה מהשכל הפועל רק הכח וההכנה לבד ולא נתן לנו בטבע שנהיה שכל בפועל אבל הוא לנו באפשרות, וכן לא נתן לנו בטבע שנהיה קיימים רק במין כמו שהגלגל קיים באיש, א"כ אין בנו דבר שימנענו מהיותנו כלנו הווים נפסדים ולא יועיל בין שלם ובלתי שלם אחר שאין עצם הציור לבד נותן הקיום וההתמדה, ואין הפרש בין שלם לבלתי שלם אם לא בהשאר הנפשות שנפש השלם היא קיימת לעולם לפי דעתם ולפי דעתנו כמו כן, או נאמר שכל שכל שנתחייב ממנו גלגל לפי דעתם ימשיך לו העמידה והקיום תמיד לא שהתחייב מעצם ציורו וחשקו אותה התנועה המתמדת אחר שכחו בעל תכלית. ומה שהביא אריסט"ו לזאת ההנחה לפי שהוא אינו מאמין בסבה פועלת א"כ השי"ת אינו התחלה לגלגל היומי רק על צד ההנעה והצורה והתכלית וזה שישכילהו הגלגל מצד שהוא חשוק והוא סבת השארותו והשארות חלקי העולם, והחשוק סבה למשכיל באלו הצדדין השלשה, וכן הוא התחלה לשכל הראשון על צד הצורה והתכלית והוא שיציירהו השכל הראשון והוא צורתו ותכליתו מצד קיומו בו, וכן נאמר שכל הגלגלים יציירו התחלותיהם מההתהלה הראשונה ולא יחייב זה רבוי בעצם האלוה מצד רבוי המציירים, לפי שכל אחד יציירהו בצד מתחלף ובאופן מתחלף אחר שהעלה איננה עלה אלא מצד הציור כי המצוייר עלה למצייר וא"כ אין שם לא חיוב ולא פועל ולא הגעה, כי אלו כלם תארי הסבות הפועלות והוא אינו מאמין בסבה פועלת. ומה שאמרו קצת הפילוסופים האחרונים שהאחד לא יגיע ממנו אלא אחד אמר אבן רשא"ד שהיא הקדמה שקרית כוזבת, לפי שאם רצו בזה שהאחד לא יגיע ממנו אלא פשוט הנה אין שם יגיע דבר ממנו אלא דבר אחר כי מה שחוייב בראשון חוייב בשני כי אם לא יגיע מהראשון א"כ אלא פשוט כן לא יגיע מהשני אלא פשוט וכן מהשלישי ואיך ימצאו הגלגלים וכבר אמרנו שלא יתכן בזה דרך חיוב כלל, והוא הרחיב המאמר בו במה שאחר האמצעי ובארוך במאמר הלמ"ד, וכל מה שאמרנו הוא לפי דעתם בקדמות העולם אמנם לפי דעתנו השי"ת בכונתו אשר אינה ממין כונתנו ברא השכלים והגלגלים והעולם השפל כפי מה שגזר רצונו לעת שרצה, ואם באמת יש לנו לומר כמו שהוא קדמון בלי ראשית ידיעתו קדומה בעצמו והיא המחייבת הוית הנמצאות כלם לעת שרצה בלי שנוי ותמורה, ואין לומר בזה שיצא מן הכח אל הפועל אחר שאין שם דבר רמוז אליו שיהיה אפשר שיאמר לו זה הדבר הרמוז אליו היה לו דבר בכח ואחר שב בפועל כמו שיש לומר בטפת הזרעים שיש להם דבר בכח ואחר ישובו בפועל והם הדברים המתהוים מהם, וכמו כן אין לו מונע מצד עצמו רק עצם הרצון כי אין לו מונעים שימנעוהו ולא מחדשים שיחדשוהו והוא אשר הטביע בגלגלים הכחות המצויות בהם והוא התנועה המתמדת והוא אשר השפיע להם הנפש והשכל אשר בו יציירו וישיגו השי"ת וישיגו שאר השכלים הנפרדים אם הם סבות מציאותם ברצון המחוייב המציאות או הוא אשר ימשיך להם העמידה והקיום תמיד ושמם מנהיגים לזה המציאות השפל, כמו שאמר הכתוב ולמשול ביום ובלילה ונאמר בסדר התפלה להיות מושלים בקרב תבל, ותנועתם היא ברצון הבורא קיום עצמם וקיום זולתם והם בעלי חומר ההוה הנפסד, ואם היתה כונתם ברצון היכול הנהגת העולם השפל אין לומר בזה איך יהיה מציאות הנכבד בעבור הפחות, כי בהיות מלך ממנה אחד משריו להיות פקיד על ארצו אע"פ שזאת ההנהגה והפקידות בעבורם, אין לנו לומר שהמונהג יותר נכבד מהמנהיג, אחר שהמנהיג הוא המדריך המיישיר והכל יראים ממנו והכל סרים אל משמעתו וכל ממרה דבריו בן מות הוא, האין זה שלמות גדול ושררה נכבדת אחר שלא ירים איש את ידו ואת רגלו זולת רצונו אם המלך המושל בארץ הוא בעבור העם ואם אין עם אין מלך, והכל יראים ממנו יראה גדולה, והוא סבת חייהם וקיומם וסידר משפטים ישרים אשר בהם יסודר קבוצם ולולי הסדור המגיע ממנו והיראה והפחד היו הורגים זה את זה ויגיע להם ההפסד הגדול, האין זה מעלה גדולה למלך המושל והם כלם יראים באים לפניו ומשתחוים לו וכורעים אליו וכל אחד יישר דרכו שלא למרות מאמריו ודבר שפתיו וכל אחד יפנה למול הדברים הנכספים לו כדי למצא חן בעיניו האין זאת מעלה גדולה ונכבדת, כן נוכל לומר ?שהשי"ת בכונה ממנו המציא אלו הגלגלים הנכבדים מכוונים לעצמם להיותם נמצאים נכבדות יקרות בתכלית העלוי והחשיבות ויש להם התקרבות עם המלך קורבה גדולה אחד המשרתים רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות, ולרוב מעלתם ויקרתם שמם מנהיגים מושלים בקרב תבל הם מנהיגי מציאות עולם השפל כפי רצונו וכונתו כמו שאמר הכתוב הידעת חקות שמים תשים משטרו בארץ, ולפי דעתנו אנחנו מאמיני החדוש שהשם ברא השכלים והגלגלים והיסודות והכל בעתה, ולפי דעת קצתנו שהשם ברא השכל הראשון ובאמצעותו נבראים השכלים כלם בהדרגה, וכן הגלגלים נאצלו מהם החומר הראשון והיסודות או מהשכל הפועל והוא הנותן צורות בחמרים אחר שהמציאם הוא בעצמו או באמצעות יחוייב שיגיע השפע ממנו להמשיך להם מציאותם ולהתמידם או באמצעות יגיע השפע האלהי לשכלים הנפרדים וימשיך להם הקיום וההתמדה ומהשכלים אל הגלגלים אשר השכלים מהם הם סבת מציאותם לפי אחת מהדעות, ומהגלגלים ליסודות אשר הם המערבים אותם בתנועתם לקבל הצורה מנותן הצורות או ארבע כחות מגיעות מהם לפי דעת אחרים כח יחייב העירוב וההרכבה וכח יתן הנפש הצומחת לכל צמח וכח יתן הנפש החיה לכל חי וכח יתן הנפש המדברת לכל מדבר, ולא בעבור זה נאמר שהנכבד בעבור הפחות ולא המונהג יותר נכבד מהמנהיג, ומפני זה נקרא הש"י צורת העולם ותכליתו לפי שקיום העולמים כולם בו שהוא מתמיד מציאותם ומעמידם או בעצמו או באמצעות קצתם לקצתם כמו שאמרנו, אבל הכל הוא בהשפעת המגעת ממנו, ואמר הכתוב וישבע בחי העולם והוא קיום העולם כלו ואין לו עמידה בו. ומה שאמרנו למעלה שקצת הפילוסופים אומרים שהשכל הנאצל מהש"י יתחייב ממנו הגלגל המקיף ושכל מניע הגלגל אשר ילוה אליו, וכן מהשכל השני יתחייב שכל אחר וגלגל וכן כלם, וכינו כל שכל ושכל בשני תארים והוא היותו מחוייב המציאות בסבתו והוא אפשר מצד עצמו, והוא מצד שהוא אפשר בכח ומצד שהוא מחוייב בפועל הנה בו רבוי מדבר ידמה החומר ואחר ידמה הצורה, אשר ידמה החומר הוא האפשרות ואשר ידמה הצורה הוא החיוב אשר לו מזולתו. זה השכל הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואיננו מורכב כלל אין חלק לו ולא קצה ולא חלוקה ואין בו אפשרות בזמן, ואין למחוייב המציאות שום קדימה עליו, ואיך יקרא אפשר מצד שהוא נתלה בזולת כי הוא בזה הענין כמו השמש והאור שהשמש הוא סבת האור ולא ימצא זה בלא זה ואיך יהיה לענין אחד שאין הרכבה בו שני תארים קיימים והוא החיוב והאפשרות כי החלק בעצמו אשר הוא מחוייב אותו החלק יקראוהו אפשר והם ב' דברים מקבילים, והדבר עצמו אשר קוראים אותו חומר הוא הדבר בעצמו קוראים אותו צורה והעצם בעצמו אשר הוא הפועל הם מכנים אותו בכח ואלו דברים סותרים, ואיך ימצא בזה העצם הפשוט זה הרבוי אשר מהאחד יתחייב שכל והוא מצד היותו מחוייב ומצד היותו אפשר יתחייב גלגל, אין זה החיוב והאפשרות מצד שיש לו חלק בעצמו הוא אפשר וחלק אחר מחוייב כי החלק המחוייב הוא החלק האפשר כמו שאמרנו אלא שהם מכנים אותו בשני צדדים, ואין זה אלא כמי שיתאר הדבר האחד בשני שמות מתחלפים והוא בעצמו דבר אחר, כמו שיתאר האריה בלביא וליש, ואם זה כן שזה העצם הפשוט הוא בעצמו דבר אחד כמו שיראה באמת א"כ המחוייב והאפשר הם שני תארים לדבר אחד ואיך יתחייבו שני דברים משני תארים אשר לעצם אחד אחר שהחלק המחוייב בעצמו הוא החלק שקורים אותו אפשר, א"כ כשהם אומרים מצד שהוא אפשר נתחייב ממנו גלגל כאלו יאמרו מן האפשרות שהוא תואר לבד יתחייב גלגל ואיך יתחייב דבר מתואר, ואמרם אפשר כאלו יאמרו שאינו מחוייב ואיך יתהווה דבר משלילה, ועל דרך האמת למי שיפליג בעיון בזה הענין יראה שמהעצם האחד יתחייבו מציאיות חלוקים. כמו שנראה מן הענין הנמצאים אתנו והוא האש שהוא עצם אחד יתחייבו ממנו דברים רבים מתחלפים, שהוא ישרוף וילבין וישחיר ויבשל ויתיך ויקפיא, אמנם הפילוסוף אשר הלך בזה הדרך ומי שנמשך אחריו ברחו מלומר בביאור שמהעצם האחד יתחייבו עצמים חלוקים, בעבור שאמרו שהשי"ת לא נתחייב ממנו אלא דבר אחד והוא השכל הראשון, ולא רצו לומר שנתחייב ממנו גלגל ולא שיניעהו, כי אמרו שאם היה זה היה לו שתוף עם השכלים האחרים בהנעת הגשמים, והחליטו המאמר שמחוייב המציאות שהוא הש"י לא יתחייב ממנו אלא שכל אחד לבד, וכבר אמרנו למעלה מה שבמאמרם מן המום והטעות. ולכן לא מצאו דרך שימלט להם שמהשכל הנאצל ממנו יתחייב ממנו עצמים מתחלפים אם לא שיאמרו שהוא מחוייב מצד סבתו ואפשר מצד עצמו ומצד החיוב נתחייב שכל ומצד שהוא אפשר נתחייב גלגל, והנה נראה במי שירצה להשתכל באמתת הדברים שמה שאמרו בזה שאין לו שורש ולא ענף ולא הרויחו בזה כלל, אבל יראה שהיוצא מדבריהם שמהעצם האחר יתחייבו דברים מתחלפים אע"פ שלא יבארו זה, אמנם הערימו זאת ההערמה שמצד שהוא מחוייב נתחייב ממנו שכל ומצד שהוא אפשר נתחייב ממנו גלגל לסבה אשר זכרנוה. ודעת אריסט"ו במאמר הלמ"ד ובביאור אבן רשא"ד במאמריו יראה תכלית ההראות שהשכל הראשון והגלגל המקיף הם עלולים משי"ת והוא יניע הגלגל המקיף על דרך החשק וכן כל שכל ושכל עלה לשכל אשר תחתיו וגלגל אחד. עוד יש לי טענה אחרת לטעון נגד אלו שאמרו שהמחוייב המציאות לא יחוייב ממנו אלא אחד, וכן יש לי טענה נגד אמרם שידיעתו לנמצא סבה לנמצא ואמרו כי בידיעה אחת פשוטה ידע הידועים כלם, לא שערי הטענות עליהם בזה הדרוש נעולים בפנינו, שלא נוכל לומר שהידיעה ההיא הפשוטה חייבה כל הנמצאות כפי מה שהם אם מציאות שכלים נפרדים ואם מציאות הגלגלים ואם מציאות השפלים אחר שהוא יודע בידיעה אחת כל הידועים ויהיה ציירו סדר הכל בידיעה פשוטה סבה להשפע הכל ממנו על הדרך שירצו, והוא שיהיה זה בלי כונה שהם ירחיקו ממנו הכונה לסבה מה כמו שאמר אחר זה, ועוד אומר כי הציור לדברים הם בענינים מתחלפים, אם ציור הדבר ודעת אמתתו וגדרו שאין בזה הציור רק ידיעת הענין לא שיתחדש מן הציור לבד דבר, כמו ידיעת גדר האדם והוא חי מדבר, וידיעת גדר הרעם שהוא הכבות האש אשר בעבים, וגדר קדרות הירח שהוא עמידת הארץ בינה ובין השמש. ואם אי אפשר לזה בלא כונה שיהיה כונתו אל הידיעה נניח שאין זה כונה, אמנם הידיעה לדברים שיתחייבו לאותה היריעה ויהיו הדברים נמצאים לסבת אותה הידיעה איך יצוייר בשום פנים שלא תהיה הידיעה רגע אחת קודמת למתחייב מן הידיעה ואם קדמה רגע הידיעה לנמצא המתחייב מן הידיעה יהיה אותו הנמצא מחודש, ואל תשיבני במה שאמרתי רגע שהוא מורה על זמן שאני רוצה בו שעור זמן לא זמן עוד איך יצוייר שיהיה זה בלא כונה אחר שהידיעה חייבה המציאות כלו כפי מה שהנחנו או מציאות האחר כפי מה שהניחו, וכמו שהם בורחים מליחס לו ידיעה שיהיה אותה הידיעה מחייבת לנמצא שמאמרנו ידיעתו הנמצא סבה לנמצא מורה על היותם בלתי נמצאים רק בהיות הידיעה קודמת, כ"ש שיש לנו לומר שהכונה נמשכת לנמצא המתחייב מן הידיעה, ואם יאמר אומר שמה שאמר שידיעתו הנמצא הוא על צד ההנעה והצורה והתכלית, לא שיובן מזה שיתחדש נמצא מן הידיעה א"כ מה לנו ליחס זה הענין לידיעה, כן דרך כל נכסף בכוסף יהיה יודע בו או בלתי יודע יהיה בעל נפש או בלתי בעל נפש, אמנם באמת אחר שהונח שידיעתו הנמצא סבת הנמצא הוא כענין העושה מעשיו שיש לו קדימה על הנעשים ממנו, וכמו כן יתחייב מזה שלא יהיה רבוי ידיעות אחר שהכל נמשך לידיעתו, ועוד איך אפשר שתהיה הידיעה לנמצא שלא תהיה שם כונה, אחר שהנמצא ההוא חלוק במינים מתחלפים רבים כי זה פליאה היות הגלגלים המתחלפים עם רוב גדלם וכוכביהם המתחלפים ומציאות המינים המתחלפים בעולם השפלים כמה יש בהם מן הפליאה שיתחדשו התמונות המתחלפים והאברים המתחלפים לכל מין ומין מהב"ח שיהיה זה בלי כונת מכוון ורצון רוצה, אין זה רק עומק מחשבות להתנכל כנגד התורה הקדושה ולבטלה מעיקרה באלו האמונות הפחותות ואלו הדמויים הריקים, אכן אנחנו קהל בעלי הדת נאמין בתורת אלהינו המאמתת שיש בורא ממציא לכל הנמצאים בעת שרצה והוא משגיח השגחה שלימה יודע הצפונות ותוכן לבות כמו שאמר ירמיה גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, ולא יתכן שיהיה השכל המניע הגלגל העליון הוא המחוייב המציאות, שכבר השתתף עם השכלים האחרים בענין אחד והוא הנעת הגשמים. פירוש במה שאחר במאמר הלמ"ד במאמרי אריסט"ו ובפירושי אבן רשא"ד יראה תכלית ההדמות כי הש"י מניע השמים הראשונים שהוא הגלגל העליון המקיף בכל והוא שיניעו כמו שיניע החשוק חשוקו, ואמר במאמר וההתחלה הוא הציור בשכל ומאלו העצם הוא ראשון אמר עוד ויניע א"כ כאוהב לאהוב המנועעו הנה יניע אותן הדברים האחרים, ופירש אבן ראש"ד וזה שהשמים הראשונים יתנועעו מזה המניע בתשוקה אליו, ר"ל שיתדמו בו בשיעור יכלתם כמו שיתנועע האוהב לאהוב יתנועעו שאר הגרמים השמימיים על צד התשוקה לתנועת גרם הראשון, ואמר במקום אחר ואולם שיש עצם מה נצחי ובלתי מתנועע נבדל ממוחשים הוא מבואר, וכבר גלינו שאי אפשר שיהיה לזה העצם גודל כלל אבל הוא אין חלק לו ולא חלוקה לפי שהוא יניע זמן אין תכלית לו, וג"כ יתבאר שלא ישתנה כי כל התנועות אחר המקומות, וכל זה הוא מבואר ממה שנאמר שהוא מדבר בהתחלה הראשונה, ואמר במקום אחר כי התחלה וראשון כל היות הנה לא יתנועע לא בעצמו ולא במין מהמקרה ושהוא יניע התנועה הראשונה הנצחית האחת ג"כ, ואמר אבן רש"ד בפי' וההתחלה לזה הוא מה שביארנוהו קודם מאשר ראשון הנמצאות והתחלתם הוא דבר בלתי מתנועע לא בעצם ולא במקרה וזאת ההתחלה היא אשר תניע התנועה הראשונה הנצחית האחת המדובקת ר"ל התנועה היומית. ואמר במקום אחר ואמנם מה שאמרו אחרים מאשר בכאן עצם יותר קודם ממניע הכל הוא דבר בטל, וזה שכל עצם מהעצמים הוא התחלה לעצם המוחש על שהוא מניע ועל שהוא תכלית, ולזה מה שאמר אריסט"ו שאלו היה בכאן עצמים לא יניעו היתה פעולתם בטלה, ואמנם אשר הניעם אל זאת המחשבה הוא הקש שיעמוד על הפסדו מי שהרגיל מעט בזאת החכמה, וזה שהם אמרו יראה מענין אלו השכלים שקצתם מתחייב לקצת על מה שיתחייב העלול לעלה והמסובב מהסבה, והעצם הראשון יחוייב שיהיה אחר בתכלית ופשוט בתכלית והפשוט לא יגיע ממנו אלא אחד ומניע השמים הראשון יחוייב ממנו נפש השמים הראשונים ומניע הגלגל אשר ילוה לו הנה יחוייב שיהיה בלתי פשוט הנה לו עלה יותר קודמת ממנו. וזה המאמר מדומה וזה שאין שם הנעה ולא חיוב ולא פועל עד שנאמר שהפועל האחד יחוייב שיהיה מפועל אחד, ואמנם שם עלה ועלול על צד מה שנאמר שהמושכל הוא עלה למשכיל, וכאשר היה זה כן הנה אינו נמנע במה שהוא בעצמו שכל ומשכיל ומושכל שיהיה עלה למציאות חלוקים מצד מה שיושכלו ממנו צדדים, וזה כאשר היו אותן השכלים יצויירו ממנו צדדים מתחלפים מן הציור הנה מה שיצוייר ג"כ מהמניע הראשון גרם השמים והוא העלה בנפש השמים בלתי מה שיצוייר ממנו מניע גלגל שבתאי דרך משל, וכן הענין באחד מהם ר"ל שכל אחד מהם שלמותו הוא ציור עלתו אשר תיחדהו בציור העלה הראשונה ובזה היו תנועותיהם כלם ימשכו לדבר אחר והוא הסדר הנמצא לכל, וכבר הרחיב אבן רש"ד כמו כן באמצעי במאמר הלמ"ד הרחבה גדולה חולק על האומרים שהתחלה הראשונה והוא הבורא בלתי מניע הגלגל היומי שהם מבטלים בזה מציאות המניע הראשון אשר הביא אריסטו מופת על מציאתו מצד התנועה, וכבר בטל אריסטו בכמה מקומות היות צורות בלתי מניעות. ולא ירדתי לעומק דעת הרב מורנו שהוא הביא מופת אריסטו בפרק ראשון משני אמר ונמצא מתנועע לא יניע כלל והוא המתנועע האחרון יתחייב בהכרח שימצא מניע לא יתנועע כלל וזה הוא המניע הראשון, אחר כן אמר בפרק רביעי משני בשם אריסטו ולא יתכן שיהיה השכל המניע גלגל העליון הוא המחוייב וכמה מאמרים אחרים נמשכים לזאת הכונה שדעת אריסטו שהתחלה הראשונה היא המניעה לגלגל היומי המקיף בכל אלו שאותה התנועה היא על דרך החשק, עד שאמר בסוף המאמרים והתענוג פעל לזה, ואמר בסוף זה המאמר הנה זה לו הוא חיות לפי שפועל השכל החיות וזהו הפועל והשכל אשר בעצמו ולו חיות משובח, ואם היה לו יותר מופלא הרבה וימצא בלי ספק הנה נאמר שהאלוה חי נצחי בתכלית החשיבות, הנה אם כן הוא חיות והוא מדובק נצחי וזה הוא האלוה. הנה ראינו מכל אלה המאמרים שדעת אריסטו שהש"י הוא המניע הגלגל המקיף בכל אלו שהם יניעו על צד שיניע החושק לחשוק, אמנם אנחנו מאמיני דת משה רבינו לא נרויח בזה כלל אחר שדעתו הוא שהגלגל קדמון ואין לו מד' התנועות אלא התנועה אשר באנה ואפשר שיתהפך אל המנוחה אחר שהמניע אשר בו הוא כח בעל תכלית, אמנם יגיע לו הנצחית מההתחלה הראשונה והיא מניעה אותו לאין תכלית מצד שהוא חשוק המציאות, שכבר השתתף עם השכלים האחרים בענין אחד והוא הנעת הגשמים, ומהו זה השיתוף אחר שהעלה הראשונה לפי דעתם איננה עלה אלא מצד הציור לבד ר"ל שהמצוייר עלה לאשר יציירהו ויניע כמו שיניע הנכסף והמושכל, ואחר שזאת התנועה לגלגל אינה אלא מצד ציור מציאות השם והדמותו לו נמצא שאין חלק למניע כלל בזאת ההנעה רק הציור לבד הוא גורם לו אותה התנועה. ואם נאמר שהבורא לא יניעהו על זה הצד א"כ אין לגלגל ציור בבורא כלל, וזאת ההנעה מצד הציור שהוא בזה ההדמות וההמשך אליו, וענין ההדמות הוא שירצה להיות קיים נצחי, ואותו הקיום הוא קונה בתנועה. ודעת קצת שהוא ירצה ג"כ בתנועה כונה שנית והוא להשפיע הטוב לזולתו ולעצמו, שזה ג"כ דרך ההדמות, ואמנם אנחנו כמו שאמרנו מאמינים שהוא מחודש והשם הטביע בו הכח על זאת התנועה המתמדת לקיום אישו ולקיום המין ההוא הנפסד:
אחר השלמת חיבורו כתב: יש לי ספק בשני דעות באמרו בתנועת הגלגל, האחת אמרם שתנועת הגלגל הוא להדמות לשכל בקיום והוא אחד שאינו יכול להיות על כל אחת מהמצבים בפועל תמיד יהיה על מין המצבים בפועל והוא שישנה כל חלק מהגלגל מצבו עד שלא ימצא שום חלק מחלקי הגלגל שלא יהיה בעת מה בכל אחד מהמצבים, והוא אמרו בספר הכוונות הנה א"כ הגרם השמימיי כשישתדל להשלים מן המצבים בנפשו בפועל תמיד כבר התדמה לעצמים הנכבדים בתכלית מה שאפשר בנפשו ותהיה דרישתו ההדמות עבודה לרבון העולמים, כי ענין העבודה ההתקרבות וענין ההתקרבות דרישת הקורבה וענין דרישת הקורבה שיקרב ממנו בתואר לא במקום, וכל זה מציור החשוק לפי זה הדעת, התשובה ומה תועלת יגיע לגרם השמימיי בזה השנוי שכל חלק וחלק מן המצבים הוא במצבו בפועל ואחר כן ישוב פועל וזה תמיד ויש בכל חלק וחלק אפשרות ויציאה מן הכח אל הפועל ומה תועלת לו בזאת התנועה, היתכן שיעשה לבריאות גשמי כמו שיתנועע האדם ההוה הנפסד בעבור הבריאות או יחסר גופו ויותך אם לא יתנועע או הוא כואב בצדו האחד ויצטרך להתנועע על צדו האחר או יגדל גופו ויתרבה זכותו ובהירותו בעבור התנועה, או התנועה היא כמו מזון לו ופרנסה לא יוכל להתקיים זולתה, הלא טוב לו לעצמו אחר שלא ישתנה במין מן השנויים שלא ישתנה בזאת התנועה ולא יהיה לו אפשרות ויהיה במדרגת השכלים הנפרדים שאין בם מין ממיני השנויים, ואחר שהגלגל אין לו הפך וחמרו הוא היותר זך שבחמרים וצורתו בלתי נעתקת מגלמו והחומר נאמר עליו בשתוף בינו ובין שאר הגשמים ואינו צריך לתנועה בסבה מן הסבות שזכרנו א"כ אין תנועתו לקיום עצמו כלל לפי זה הדעת. הדעת השני שהשמים הראשונים אמנם יתנועעו כדי להגיע להם מהסדר והטוב בתכלית מה שבטבעם להגיע, וזה כשיגיעו הם בעצמם מההתחלה הראשונה תכלית מה שבטבעם להגיע ויגיעו מהסדר והטוב לזולתם משאר הנמצאות לתכלית מה שבטבעם שיגיעו וההתחלה הראשונה היא סבתם על צד ההנעה והצורה והתכלית מצד שהוא חשוק ונכסף ואיננה עלה רק מצד הציור והציור הוא סבה למצייר באלו השלשה צדדים. ואמנם יסופק בכאן אם זאת התנועה היא לקיום עצמם ולזולתם מה יועילו בזאת התנועה לעצמם היוסיפו בזאת התנועה ידיעה בהתחלה הראשונה ויתחדש להם תמיד ידיעה חדשה בו ויתחדשו להם ציורים תמיד לאין תכלית וכל תנועה ותנועה תחדש להם תוספת ידיעה א"כ יחייב זה רבוי עניינים בעצם ההתחלה הראשונה, כי אם אמרנו שלא יחייב בו רבוי ברבוי המציירים כאלו תאמר שהגלגל המקיף יציירהו וכן כל אחד משאר הגלגלים ישכילו ההתחלה הראשונה לפי מה שבטבעם וישכילו התחלותיהם, זה באמת לא יחייב רבוי בעצם הבורא אחר שכל אחד יציירהו באופן מתחלף ובצד מתחלף ובמין אחד מן הציור הגלגל היומי באופן היותר נכבד וכל א' משאר הגלגלים כל אחד לפי מה שבטבעו, אבל אם נאמר שהגלגל המקיף המניע הכל כל תנועה ותנועה יחייב לו תוספת ציור יהיו הציורים לאין תכלית ורבוי ענינים בעצם האל לאין תכלית והתנועה מתחייבת מן הציור ולא הציור מן התנועה, ואין לנו לומר שהציור שיש לו בבורא מתחלת עניינו שהתנועה המתמדת תשמור לו זה הציור, כי מה יחס וערך יש לתנועה עם הציור אשר הוא בשכל, ואין לנו לומר שיפסד ויבטלו לולא התנועה כי הם נמצאים לפי דעתנו או נמצאים בקדמות לפי דעתם עם כדורייתם ונפשם ושכלם, וציורם להתחלה הראשונה ולא בתנועתם יוסיפו בהירות וזכות ולא תוספת גשמם, ולא יפול ברשת השכל שזאת התנועה יעמיד הציור או יוסיפהו לאין תכלית ולא בביטול תנועתו יבטל שכלו וציורו, א"כ יש לנו לומר שמציאותם לעצמם באי זה דרך שיהיו נמצאים וציורם אתם מתחלתם באי זה דרך שהם נמצאים והתנועה איננה בעבורה כי לא יוסיפו בהשלמות לעצמם אחר שאינם בשאר ב"ח ההויים הנפסדים המצטרכים לתנועה אמנם תנועתם היא מפני זולתם ולא בעבורם אחר שהמציאות כלו יתקיים בתנועה, וזה שאם לא יתנועעו התנועה התמידית יבטלו התקופות הארבעה שפועלם השמש בגלגלו הנוטה והוא סבת מציאות כל מה שיתחדש ולא יוכל להתקיים העולם, כי במקומות אחדים יגדל החום בהם לאין תכלית ויפסיד שאר היסודות לתגבורת החום עד שיפסדו אותם המקומות ובמקומות אחדים יגדל הקור לאין תכלית ויפסדו אותם המקומות, וכן לולא התנועה באותם המקומות שיראה שם זריחת השמש יעמוד השמש באותם המקומות בנקודת הזריחה ההיא לעולם ולא יהיה להם חלק לעולם מהנשאר מהיום ולא יהיה להם לילה כלל לעולם, וכן באותם שיש להם חצי היום יהיה להם לעולם חצי היום באותם המקומות ולא יזוז מאותה הנקודה לא לפנים ולא לאחור ולא יגיע להם לילה כלל, וכן תוכל לומר בכל מקום ומקום באיזה שעה מן השעות כאלו תאמר עת בא השמש באותם המקומות יהיה באותה נקודה לעולם, וכן תוכל לומר בכל שעות מאיזה שעות הלילה בזה הענין בעצמו באותן המקומות שיש חצי הלילה באותם יהיה לעולם חצי הלילה ובאותה נקודה בעצמה, וכן בעת עלות השחר באותם המקומות אשר השחר עלה לא יאיר להם יותר לעולם ולא יחשיך יותר, וא"כ לא יתקיים המציאות לא באור ולא בחושך ולא יתערבו היסודות ולא יהוו קצתם את קצת ולא יתהוו ההויות, ובעבור שהיו התנועות נצחיות להיות המניעים להם נצחיים יהיו ההויה וההפסד נצחיים, וזהו שאמרה התורה הברה המאירה הטהורה השלימה שבראם למשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החושך, להיות ההויה וההפסד קיומם בם, אמנם מציאותם הוא בעבורם, אבל בתנועתם אינם מועילים לעצמם כלל, ואין לומר בזה שמציאות הנכבד בעבור הפחות, אחר שהם נמצאים לכונת עצמם ותנועתם היא בעבור זולתם והוא כבוד ותפארת ומעלה להם באשר הם שופטים ושוטרים עליהם והם כמו המלך במדינה שכל סדור ההנהגה היוצאת מאתו הוא בעבור אנשי המדינה שיגיע להם הסדר המושכל הנאות אשר בו יתקיימו וזהו מעלה גדולה למלך. ולזה נאמר לפי דעתם בקדמות שהתנועה המגעת לגלגל מציור הסדר המושכל אשר הוא בהתחלה הראשונה הוא להשפיע הסדר והטוב בנמצאות ההוות הנפסדות, וזהו ההדמות לא לקיום עצמם כמו שאמרנו, ולפי דעתנו אנחנו המאמינים בחדוש, הש"י הטביע בהם כח על התנועה והם עם נפשם ושכלם וציורם מעת שנבראו כמו שהוטבעו כחות הב"ח בם מעת יצירתם, או הוא אשר יתן להם הכח על התנועה וההשפעה יגיע להם מאתו תמיד להשפיע הסדר והטוב לנמצאות אשר בם יתקיימו והתנועה ההיא כעבור הנמצאות לא בעבור קיום עצמם, כי כמו שאין למתנועע והוא הגלגל מעת שנברא אין מנוחה לתנועתו כך אין למניע מנוחה להנעתו ובכונתו. כך נראה בעיני. ע"כ: