אבל הדבור למרע"ה כו', הנה נראה בדברות הראשונות ובדברות האחרונות שישראל שמעום כלם מפי השם או מקול הנברא שהם לא אמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה עד אחר ספור עשרת הדברות, וכן בדברות האחרונות אמר אחר ספורם את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף. ואחר כן בא הספור ואמר הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש, ואמר במקום אחר ודבריו שמעת מתוך האש:
אמנם מאמר ישראל למשה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות תרגמו אונקלוס ולא יתמלל עמנא מן קדם ה', והנה מצינו דוגמת זה במשה והאלהים יעננו בקול ותרגמו אונקלוס ומן קדם ה' מתעני לי בקל, ותרגם פנים בפנים דבר ה' את כל קהלכם ממלל עם ממלל מליל ה' עמכון, וכמו שאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, כן נוכל לומר קול דברים אתם שומעים ששמעו ממש הדברים בהבדל אותיות וכנה אותם פנים בפנים: (אחר השלמת חבורו כתב) חלקו עלי חבירי במה שכתבתי והביאו ראיה מאמרו למען ישמע העם בדברי עמך שהדבור למשה לבדו והעם שומעים קול הברת הדבור לבד כמו שכתב מורינו, ואם יש לי עדים נאמנים על מה שהנחתי והמה הכתובים וחכמים גדולים ונכבדים בעוזרי, והם הרב הגדול יודע התורה על אמתתה החבר בעל הכוזר, והחכם הכולל אבן עזרא, ולא הייתי צריך עוד להביא ראיה, אעפ"כ ארחיב הדבור מעט בזה, שמה שאמר השם בעבור ישמע העם בדברי עמך רצה לחלוק כבוד למשה, לא שישלול מהעם שמיעת הדבור בהבדל אותיות, וזהו שאמר בדברי עמך שישמעו הדבור מבואר, וכמו כן הם נכללים באותו הדבור כמו שאמרנו, שאם שמעו הברה לבד והם קודם היו מסופקים בנבואתו איך עתה הותר הספק ואיך יגיע האמות להם וזה הכל להסיר הספק מלבם, אבל יהיה בהפך שיש להם ספק נוסף ויחשבו שהכל דרך לחש וכשוף, והם העידו על עצמם אחר שמע הדברות היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. ועוד מן הפלא הגדול שיהיה הדבור למשה לבדו ואהרן הנביא שנעשו על ידו רובי האותות ונדב ואביהוא והזקנים לא ישמעו דבור מובן והשם כללן עם משה באמרו ויראו את אלהי ישראל, ועוד אין הדבור הזה שאמר הכתוב בדברי עמך יותר חזק מכמה כתובים שמורים שהיו ישראל נכללים עמו, וממה שאמרו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, ואמר ודבריו שמעת מתוך האש, מורה שהיו הדברים נשמעין מובנים אליהם, ואם היה הדבור דבור היחיד הנפרד אין זה ראיה שלא היו ישראל נכללין עמו, ובמה פסוקים בתורה מדברים בלשון יחיד ואם הוא נאמר לרבים, ועוד אם היו אנכי ולא יהיה לך מלות בלתי מובנות איך ידעו מתי נשלמו אותן שני דברות שיאמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה, וכמו כן שיבוא משה קרוב להם להשמיעם אותן הדברות ויפסיק דבור השם והשם ימתין לו עד שישמיעם להם, וכן בכל דבור ילך וישוב, וכן אם שמעו אותן הדברות בהבדל אותיות איך יפסיקו דבור השם עד שישלים דבריו וכפי נראה שכן עשו בדברות ראשונות, ואחשוב שהן לא אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה עד שנשלמו כלן, וכן אמר הכתוב את הדברים האלה דבר השם אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף ותרגם אונקלוס ולא פסק, שכלן נאמרו בסדר בלא הפסק ושהות בין דבור לדבור, ומה שאמרו רז"ל תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני שנאמר תורה צוה לנו משה והוקשה להם תורה בגימט' תרי"א הוא ואמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ואם רצו בזה שמיעה ממש כמו שנראה מפשט זה המאמר היה נאות לפי דעתם כדי שישאר להם הסמך שעשו ממלת תורה לפי דעתם, ואם הכתובים מעידים הפך זאת הכונה, ואם רצו בזה שהם יושגו בעיון האנושי לא ימלט הדבר משלשה חלקים, אם ששמעו הדברים מפי השם והשיגו ממנו מציאותו השגה אמתית קיימת, או הם השיגו מעצמם זאת ההשגה העצומה, או משה השמיעם אליהם ולמדם מציאות השם ואחדותו ושהוא בלתי גשם ובלתי משתנה, ואם זה צריך לעיון גדול זמן ארוך וחקירה רבה והקדמות רבות, ואלו השלשה חלקים נמנעים שיהיו עם נרדים בעבודת פרך בחומר ובלבנים רוחצי' ידיהם מהם ויבינו אלו ההשגות העצומות בשעה אחת, ואיך יוכל משה להשמיעם לכלן והם מחזיקים לרוב מספרם חלק גדול מן המקום אשר לא יוכלו חציים לשמוע הכל כ"ש השגת הענינים העמוקים בידיעת השם, ונאמר לזה בסוף ארבעים שנה ולא נתן ה' לכם לב לדעת, וכן אם היה זה כן ראוי שיסופר בתורה בפלא גדול מן הפלאים, וכן אם היה המאמר שאמרו מפי הגבורה שמענום מפני שהם מושגים בעיון אנושי, כ"ש שיש דברות אחרות לא היו צריכים אל משה כלל מפני שהם מפורסמים אצל כל אומה כמו כבוד אב ואם ורציחה וגניבה וגזל ועדות שקר, א"כ נראה מזה שדעתם היה ששמעו את שני הדברות שמיעה מובנת לא השגה מופתית כדי שימלט להם מה שסמכו במלת תורה, והם חולקים בזה במדרש חזית שיש מהם אומרים כי עשרת הדברות כלם שמענום מפי השם כמו שנראה מן הכתוב שלא דברו אל משה כלל עד שמעם עשרת הדברות, ויש מי שאמר שהם דברו למשה אחר שתי הדברות בעבור הטעם שאמרו במלת תורה ואמרו אין מוקדם ומאוחר בתורה. ועם האמת יש בתורה פרשיות מאוחרות שראויות להיותן קדומות, בזה הענין אין ראוי לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה שיפסקו דבור השם אלא אחר עשרת הדברות ודי לנו באלו הראיות עם דעת הנכבדים שזכרתי רעינתי בספריהם אחר המחלוקת, וברוך השם שזכני לכוונתם, ואומר עוד אם אצילי בני ישראל הרסו ושלחו מחשבותם והשיגו השגה אשר בכללה מן הגשמות מה שבכללה לפי דעת מורינו, עד אשר נתחייבו כליה, איך ישיגו המון ישראל השגה אמתית מעיונם מעצמם, ואם מרע"ה במראה הסנה הוצרך השם לפי דעת הרב הקדוש לעשות לו מופתים לאמת מציאותו בהם אצל חכמיהם ולא השיג אמתת מציאותו מעיונו מעצמו, רק היה נודע לו על דרך קבלה, איך ישיגו זאת ההשגה העמוקה והוא אמתת מציאות הש"י ואחדותו כל המון ישראל, ודי להם אם ישיגו אחר למוד גדול וזמן ארוך המוכנים אל ההגעה למין הזה מן השלמות, והוא כלו מה שצריך שיאמן בשם ושירוחק, אמנם ההמון כלם אי אפשר בהם זה, ולזאת הסבה דברה תורה בלשון בני אדם לקצור השגת ההמון להבין הדעת האמתי, ולקושי הענין בעצמו ודקותו ועמקו, והיתה מיחסת לשם כלים גשמים והפעלויות, והושאלו לו להורות שהוא חי משיג פועל משפיע רוחו אל הנביאים ושלם לאיש במעשהו, אמנם האמת הוא כמו שאמרתי שהם שמעו עשרת הדברות מקול נברא בראהו בדברים מוכנים בחוש השמע כמו שהנחנו: