דע שיש הפרש בין הראשון וההתחלה, פירוש החכם הכולל ר' ידעיה ז"ל, וזה שההתחלה נמצאת במה שהיא לו התחלה או עמו, ר"ל באמרו במה שהיה לו התחלה שתהיה ההתחלה ההיא חלק מהדבר אשר הוא לו ההחלה לסבה באשר הוא הדבר ההוא, כאמרו במשל שיאמר שהלב התחלת החי, והיסוד התחלה מה שהוא לו יסוד, וביאור זה כי הלב הוא ההתחלה וסבה לחי כי ממנו מקור חיים והוא חלק ממנו ולא יקרים אותו בזמן באשר הוא בעל חיים, וכן היסוד הוא התחלה וסבה לבנין והוא חלק ממנו ג"כ ואינו קודם לו בזמן במה שהוא יסוד בפועל כי טרם ישלימנו איננו יסוד בפועל, ובדרך זה ג"כ הלב כי אע"פ שהוא נוצר תחלה איננו קודם לו במה שהוא חי בזמן כי גדר החי נזון מרגיש וקודם זה איננו חי אם כן אין הלב התחלה לו בפועל עד שיזון וירגיש. ובאמרו או עמו ר"ל מפני שנמצא דבר שתהיה התחלה וסבה לדבר ואע"פ שהוא סבה לדבר איננו חלק ממנו, שאין השמש חלק מהיום שהיום חלק זמן מוגבל ואין השמש חלק זמן אבל הוא פועל אותו החלק מהזמן הנקרא יום, ואיננו קודם לו בזמן באשר הוא סבתו כי תכף שיתחיל על האופק יקרא יום, ואמר כי המלה אשר תורה על ההתחלה בלשוננו הוא ראשית שנגזר מן ראש שהוא התחלת החי לפי הנחתו:
וכבר יוחלט ג"כ על זה הענין שהוא ראשון. פירוש על זה הענין הנקרא התחלה היסוד על דרך משל שיש לו קדימת זמן ואם זה איננו לו במה שהוא יסוד בפועל ומזה הצד נוכל לקראו ראשון:
והעולם לא נברא בהתחלה זמנית, ר"ל שיהיה הזמן התחלה וסבה לעולם בין שיהיה מהתחלות שהם חלק מהדברים אשר הם התחלה להם ואע"פ שלא יקדימו אותם בזמן כאשר הם התחלות להם, בדרך היות הלב התחלת החי והיסוד התחלת הבנין כמו שביארנו, או יהיה ר"ל מהדברים שהם התחלות לדברים אחרים ואינם חלק ממנו אבל הם נמצאים עמו ולא יקדימו אותם קדימת זמן באשר הם התחלות להם כמו שביארנו בעלות השמש לאור היום, מ"מ יהיה הזמן במציאות קודם לשאר חלק העולם, ואם נברא בדרך זה, ר"ל בהתחלה זמנית שיהיה הזמן קודם במציאות שאר הדברים, לא נמנע מאמונת הקדמות שהרי הזמן ספור הקודם והמתאחר אשר בתנועה ואין לו מציאות נבדל מהתנועה והתנועה אין לה מציאות כ"א במתנועע אשר הוא הפועל אותה א"כ תכף שנניח זמן נמצא תמצא התנועה וימצא המתנועע ויהיה הגלגל ומה שבתוכו קדמונים, זו דעת אריסט"ו ולא דעת תורתנו שכונתנו שהכל מחודש, זהו דעת החכם באמרו שהעולם לא נברא בהתחלה זמנית:
כי הזמן מכלל הנמצאות, ר"ל שהוא נברא בהבראות הגלגל שהוא מתנועע:
ופירוש זה הפסוק האמיתי כן הוא בהתחלה ברא השם העליונים והתחתונים, ר"ל באמרו כי בי"ת בראשית כבי"ת הכלי כי אצל המדקדקים יבוא הבי"ת בשמוש בשני פנים, בי"ת הכלי ובי"ת העזר, בי"ת הכלי הוא באשר דבר אחר נמצא תוך דבר שהדבר המקבל הוא כלי לדבר המקובל ויאמר שהוא נמצא בו, כאמרנו היין בחבית, ב' בחבית יאמר שהוא ב' הכלי, וב' העזר כמו ופעל בפחם ובמקבות יצרהו ובי"ת במקבות נקרא בי"ת העזר, ואמר החכם כי בי"ת בראשית הוא כבי"ת הכלי ר"ל כי העולם לא נברא בהתחלה זמנית כמו שביארנו אבל נברא בעתה שהיא התחלה לזמן ואיננה חלק מהזמן כמו הנקודה שאינה התחלה קוית אבל היא התחלה לקו, וזהו אמרו בהתחלה ברא השם העליונים והתחתונים, ר"ל בתוך העתה שהיא התחלה לזמן, וברא הכל יחד, כמו שיחולו הצורות החמריות בעתה לא בזמן ר"ל שלא יבואו חלק אחר חלק כן נברא הגלגל ומה שבתוכו יחד בעתה כמו שיאמר הוא לפנים עד שהמשילו לזורע הזרעים. חלוקים בארץ בבת אחת, וזהו אמרו בהתחלה ברא השם ר"ל בדבר שהוא התחלה לזמן שהוא העתה לא בחלק זמן שהוא התחלה זמנית. ואם תאמר כי העתה כמו שהיא התחלה לזמן כן היא תכלית לו כי העתה בעצמה היא תכלית לזמן העובר והתחלה לזמן העתיד א"כ איך קרא אותה התחלת זמן ולא קרא אותה תכלית, נאמר אמת כי בעתה ידבקו חלקי הזמן והיא תכלית הזמן העובר והתחלה לעתיד ואינה תכלית בזמן עובר כאשר לא היה זמן נמצא קודם אליה כלל, כי העתה הוא התחלה לזמן כמו הנקודה לקו וכמו שבנקודה ידבקו חלוקי הקו ותהיה הנקודה אחת תכלית לחלק המסודר ראשון והתחלה לאחרון כי העתה האחת תכלית לזמן העובר והתחלה לעתיד, וכמו אם נניח קו אחד מתחיל ממקום מסויים ויש בהכרח נקודה בראשיתו אשר תהיה התחלה לקו המונח בלתי שתהיה תכלית שהרי אין חלק קו קודם שתהיה תכלית לו, כן כאשר נניח זמן נמצא התחיל בעת מה רמוז אליו ואין זמן קודם לו כלל ההכרח הוא שתמצא עתה שהוא התחלה לאותו הזמן המונח ואינה תכלית לזמן אחר שלא ימצא זמן קודם אליה כלל, וזה הוא אשר קרא החכם התחלה ולא קרא אותה תכלית, אמנם צריכים אנו לבאר למה אמר בכ' הדמיון באמרו כבי"ת כלי ולא אמר בי"ת כלי במוחלט, ונאמר כי כוונת החכם שהכל נברא בעתה כמו שביארנו ואמר שהוא ר"ל בי"ת בראשית הוא כבי"ת כלי רומז אל העתה שהכל נברא בו, ר"ל תוכו, לא בי"ת העזר שיהיה נעזר בו כמו שיעזר האומן בכלי אומנותו שהש"י אינו נעזר בכלי, ואמר כבי"ת ולא אמר בי"ת במוחלט באשר העתה אין לו מציאות כי אם בזמן ולא יושג כי אם בשכל, ואם אמר בי"ת הכלי במוחלט היה דומה חלק זמן כמו שיאמר ביום או בשעה אחת ברא השם את השמים ואת הארץ ולברוח מזה הספק אמר בכ' הדמיון ואמר כבי"ת הכלי ולא אמר בי"ת כלי במוחלט. זהו הנראה לנו בביאור כוונת הר"ם בפי' פסוק בראשית להמלט מאמונת הקדמות אשר אין נמלט ממנו בזולת פירוש זה ולקבוע בנפשותינו אמונת החדוש אשר הוא יסוד כל התורה, ואם הוא ענין קשה הציור מאד קצרו דעותינו להשיגו ולציירו לחולשת השכל האנושי אין לנו לסמוך רק על פי הנביאים שהגידו לנו ע"פ הש"י מה שלא יוכלו דעותינו להשיגו בדרך החקירה ע"כ דבריו:
ובאיזה דבר שוער יום ראשון, הרצון בזה שהם הבינו הכתוב כפשוטו שמשמעו נראה שלא נראו מאורות ר"ל השמש והירח אשר הם סבות היום והלילה עד יום ד' וא"כ במה שוער יום ראשון ויום שני ובעבור זה החליטו המאמר ואמרו שהיו זמנים קודם לכן:
אמרו בזה הלשון הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון, פי' שאחר שהכתוב אומר יום אחד ויום שני לא יפול במחשבה שישוער היום אלא במציאות השמש שהוא פועל היום, ואמרו ולא תלאן עד יום רביעי ירצה בזה שלא נראית פעולתם בשפלים עד יום רביעי אחר הקוות המים שהיה בשלישי, כי ידוע הוא שסבת האור התהפכות הניצוץ והוא צריך אל מקום קשה שיכה בו בכח שיגיע ההתהפכות וכל עת שהיו המים מכסים הארץ אינו נראית פעולת השמש כשפלים שהוא האור כמו שיש מקום בים אוקיינוס לעומק המים יהיה נעדר האור מאותו המקום מצד שא"א בו התהפכות הניצוץ:
זהו אמרו והארץ היתה תהו ובהו, רוצה בו שהוא שם כולל ד' יסודות ומנאם אחר מלת הארץ שהוא שם הכולל, אמר וחשך על פני תהום שהוא האש, ואחריו הרוח, ואחריו המים באמרו ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ואחריו הארץ הפרטית כמו שאמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ, זהו דעתו, ומה שאמר וחשך על פני תהום ר"ל שהוא מלמטה מן האש בהדרגה קורא תהום וזהו אמרו כי ביסדו האויר על פני תהום יהיה חושך על פני תהום למעלה מן האויר. אמנם לגודל חסרוני איני מבין איך יראה מזה שחושך על פני תהום ירצה בו האש והביא ראיה בשמעם את הקול מתוך החושך, כי מפורש הוא בכתוב חשך ענן וערפל ואיך הפך שסבת החושך הוא הענן והערפל אשר הרצון בו החשך העב, וזכר האש בפירוש כמו שאמר ודבריו שמעת מתוך האש שהוא האש המאיר הנראה שורף כמו שאמר וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל, א"כ איך הביא ראיה מהפסוק שאמר בשמעכם את הקול מתוך החשך שהרצון בו האש ומה טעם לזכור להם היסודי אשר הוא בלתי מאיר ולא שורף ולא מובן ולא מורגש, והאש שלנו הוא הנראה ופחדו ממנו פחד גדול כמו שאמר פן תאכלנו האש הגדולה הזאת וכן החשך היה נראה להם כמו שהאש נראה והאש היסודי איננו נראה לא מאיר ולא חשך שאילו היה אותו האש היסודי נראה לא היינו רואים כוכבים בלילה ומה טעם להזכיר להם מה שאיננו מורגש כלל לשום אדם בעולם והחשך שמזכיר בפסוק היה נראה לעין והאש יותר נראה עם החושך, ועוד מי יתן ואדע לפי הסדר שסדר שהניח שהחושך הוא האש מהו ואמרו וחשך על פני תהום שלא ידעתי בשום מקום שיקרא תהום זולת רבוי המים לגודל עמקם כמו שאמר תהומות יכסיומו, ואמר תהום אל תהום קורא לקול צינוריך, ואמר תהום אמר לא בי הוא, ואם התהום כמו שנראה יהיה הנרצה בו המים מה ענין החושך לפי דעתו שהוא האש היסודי הבלתי מאיר לסמכו אל תהום והוא סמוך אל הרוח לא אל המים, ועוד שנראה מאמרו ורוח אלהים מרחפת על פני המים בה"א הידיעה שהמים כבר הוזכרו וזה לפי הנראה במה שזכר קודם וחושך על פני תהום והיה מן הנראה שסמך חושך אל התהום מתוך שבמקום שיש רבוי המים שם יהיה חושך כמו שזכרנו, ובא להודיענו שאע"פ שנבראו מאורות ביום ראשון לא נראה פעולת השמש בשפלים עד יום רביעי שנתגלתה הארץ כי לרבוי המים לא היה שם התהפכות הניצוץ וזהו אמרו וחשך על פני תהום:
בצורה טבעית הלבישו. הרצון בזה שעד המקום המגיע התהפכות הניצוץ האויר חם ולמעלה ממנו חלק מהקר בתכלית הקרירות, והאיך העולה מן המים אשר הוא איד לח כאשר יעלה ויגיע אל מקום האויר הקר ההוא יתעבה וישוב מים, וכן תמצא בהרים הגבוהים יש באותו האויר הקרוב להם קרירות גדולה ושם יתעבו האדים וישובו מים או שלג ויכנסו בבנין ההרים ומצד רבוי הליחות אשר בתוכם יתעבה האויר וישוב מים עד שיצאו מתחת ההרים נחלים גדולים:
והרקיע עצמו מן המים נתהוה כמו שאמרו הוגלדה טפה המצננת, הרצון שמרוב הקרירות התעבה האויר שם ונקרש והוא החלק האמצעי מן האויר כי למעלה ממנו יש אויר חם והוא האויר הקרוב אל האש:
ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, הרצון בזה המאורות נתן ברקיע שהם השמים האמתיים, אמנם דעת אבן עזרא שהרקיע הוא האויר ואמר ויתן לא שהם מונחים ברקיע שהוא אויר אלא בעבור ששם יראו כמו שידמו ההמון:
מאמרו ברקיע השמים ולא אמר על רקיע השמים, רוצה בו שהם ידמו באמרו ברקיע השמים שהם בשטח הגלגל:
כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, אמר אבני שיש מצד הקרירות הגדול אשר הוא שם ואמר טהור שהמקום ההוא בעצמו יש לו זכות אם לא מצד האדים העולים לשם יגיעם ההתעבות מצד הקרירות:
עד שלא ידעהו ההמון, פי' שאם ישערו בזה ידמו שירידת הגשמים הם עניינים טבעים ולא יהיו מפועל האל ויהיה זה מביא להרחקת השגחת השם מאמונתם והכתוב משער בענין המטר שהוא פלא גדול כמו שאמר עושה נפלאות עד אין חקר ואמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות, ואמת אם המקום ההוא מוכן להתעבות האד והולד המטר הכל תלוי לפי דעת תורתנו ברצון האל כמו שיעד טוב ואמר השם בעת שנעשה רצונו ונתתי גשמיכם בעתם ואם בעת שנמרהו ועצר את השמים, ואמר אליהו חי ה' אם יהיו השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי:
אבל להכרח התחייב כדי שתגלה הארץ, אולי הרצון בזה שמצד החום המגיע בהתהפכות ניצוץ השמש והחום המגיע מאת הכוכבים נתגלתה הארץ כמו שהתבאר שחום השמש יחסר המים אשר הם בימים בהעלותו האדים בשיעור מה שהגיעו לו המים מן הנחלים ולזה הים אין לו תוספת ולא חסרון, ואמר שזה המקום הוא סבה להגלות הארץ מצד עליית האדים לשם בחום השמש וחום הכוכבים בחומם נגבו ומשכו המימיות עד שנתגלה הארץ, והפילוסופים אומרים שחום השמש וחום הכוכבים ישמרו החלק המגולה מן הארץ שלא יכסוה המים מצד נגובם ויבשם המימיות ואין דעתנו כדעתם אבל הכל ברצון האל וכוונתו:
ושאמרו ואד יעלה מן הארץ אמנם הוא ספור הענין הראשון, הכונה בזה אע"פ שנאמר אחר ויכולו הוא ענין שהיה בשלישי קודם שתדשא הארץ שהאד העולה השקה הארץ עד שיעלו הצמחים ברצון השם:
כי ראש סבות ההויה וההפסד אחר הכחות הגלגליות, הרצון בזה שבתנועתם יתערבו היסודות וראש ההויה אחריהם:
שבהעדר האור ישאר הענין הנח, כלומר שלא יעדר ענין מענייני הארץ בהעדר האור אחר שהחשך טבע מציאות העולם השפל, אבל ישאר הענין כלומר שישאר הענין הקיים:
כל מעשה בראשית בקומתן נבראו ובדעתם נבראו ובצביונם נבראו. המשל בזה שאדם הראשון נברא כשנברא כפי שיעור הקומה והשיעור אשר לאדם כשיגיע לתכלית צמיחתו וכן נברא על שלימות דעתו והיה הנכבד או היפה שאפשר שיהיה במינו וזהו אמרו בצביונם נבראו:
ולזה לא ירוחק דבר מן הענינים ההם כמו שאמרנו שעד עתה לא היה טבע נח ועם זה כבר זכרו דברים וכו', נראה לפי דעת הרב שכל דברים שנזכרו בספור אדם וחוה ודבר הנחש ועץ החיים ועץ הדעת הכל אפשר להיות כמשמעו אחר שלא היה עדין טבע קיים ובכל יום מששת ימי בראשית היו מתחדשים דברים שלא היו קודם כמו כן אפשר שיהיו הענינים הנזכרים ואדם וחוה ושאר הדברים הנזכרים כלם על פשוטם אחר שזה היה הכל ביום הששי:
ומזה אמרם אדם וחוה נבראו כאחד, איני מסופק בזה וכן אני חושב שלא יספק שום אדם בזה שבריאת אדם וחוה וקין והבל ושת ועץ החיים ועץ הדעת שלא יהיה הכל כמשמעו, אבל החכמים על צד הרמז העירו על עניינים נכבדים והרב מורה צדק נמשך אחריהם, ומזה הענין זאת ההערה באמרם אדם וחוה נבראו כאחד מתאחדים מגב לגב, שזה הרמז הוא כי האדם מורכב מחומר וצורה ואמר מתאחדים מגב לגב שהם מחזירים עורף זה לזה כאלו אמר שהם הפכים כי מהאחד יגיע ההפסד והוא החומר ומהאחר יגיע השלמות והוא הצורה:
והבן איך היה הביאור שהם שנים בצד אחד, הרצון בזה מצד שהם אחד במציאות אחר שהאדם מורכב משניהם, והם שנים מצד הבחינה, כי השכל יבדיל בין החומר והצורה:
וזה שהם זכרו שהנחש נרכב ושהיה כשיעור גמל ושרוכבו הוא אשר השיא חוה ושהרוכב הוא סמאל, אין ספק שהש"י ברא כל מין ומין מהנמצאות בתכלית השלמות שאפשר שיגיעהו והטוב המכוון ממנו כמו שאמרו ז"ל אין דבר רע יורד מלמעלה א"כ כל מה שברא באדם מן החושים ומן הכחות הפנימיות הם כלם לשלמותו וטובתו ולא לרעתו ולא לנזקו חלילה לאל מרשע, א"כ אין שום כח באדם שלא נברא בעבור פעולה ואותה הפעולה היא שלמות לו, אם כן על דרך האמת אין באדם כח שיתואר בנחש ולא בסמאל כונה ראשונה, אבל מצד בחינתו בעצמו והיותו נמשך אחר המותרות ברצונו, המשל בזה כי נברא לו חוש הראות לטובתו לראות במה שהוא נאות לו ויקרב אליו וישמר ממה שהוא כנגדו, וכן נברא לו הדמיון שידמה הדברים הנאותים לו וישארו בו המוחשים אשר קנאם מן הראות עד שיכסוף מן הדברים הנכספים ויתנועע הדמיון ואז יתעורר הכח המתעורר להגיע אל הדבר הנכסף ואמרו ז"ל עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון שהעין רואה את הדברים והדמיון חומד אותם, וכן נוכל לומר על דרך האמת שהם לו הסרסורים הטובים להגיעו אל המעלה השכלית כי השכל מתעורר מן ההרגש והדמיון על הענינים הכוללים אשר ישיגם אשר א"א להשיגם זולתם כי לולא חוש הראות והשמע לא יגיעו רשמי הענינים בדמיון אשר הדמיון מקבל אותם פרטיים והשכל לוקח אותם כלליים מן הדמיון כמו שאמר החכם לא יושגו המושכלות זולת הדמיונות, ולכן אי אפשר שיהיה ציור ולא משפט מבלתי דמיון והמשפט בדמיונות והחיוב והשלילה בשכל העיוני כמו המשפט על הטוב והרע כשכל המעשי, וכן הידים והרגלים נבראו לטובתו, הידים לפעולות הצריכות לו והרגלים להתנועע אל הנאות לו, וכן חוש הטעם להעמיד אישו העמדה האפשרית כפי החום והלחות וחוש המביא להולדה להיות מינו עומד, נמצא שאין בו דבר נברא רק לטובתו שהחושים כלם החיצוניים והפנימיים כלם לטוב לו המכוונים כונה ראשונה, ולזה אמר הנה האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים והוא מהפך דברי אלהים חיים, ומן הטובות אשר בו נבראו הכח האחד מהפכו לנחש והשני לסמאל, עד שבכל חושיו ישתמש ברעות יראה בחוש הרואה ממון אחרים ויתאווהו ויהיו אשר נבראו לו לפעולות הצריכות בהם יגזול ויחמוס וירצח, ורגליו אשר נבראו לטובתו בם מתנועע אל הפעולות אשר הם הפכיות לכונות המכוונות כו, וכן בחוש הטעם וחוש המביא להולדה ישתמש בהם במותרות עד שהם יהיו סבת הפסדו ואבודו, והם מכוונים כונה טובה שלולא ההנאה שישיג בחוש הטעם לא היה מתעורר אל מה שהוא צריך אליו מן המזון ולולא הנאת המשיג שישיג בחוש המביא להולדה לא היה מתעורר אל זאת הפעולה אשר בו קיום המין, והחושים אינם בעלי שכל ולא בעלי דעת שימשכו אל הנאות ויניחו זה המותר, לזה ברא לו הש"י המנהיג המושל הנכבד והוא השכל להנהיגו ולהדריכו בדרך ישרה טובה אם ירצה להמשך אחריו, ואם לא ינשכנו הנחש וימיתנו בלא און דלא ישאר לו שורש וענף, והם כנו הדמיון לסמאל והוא הרוכב והמתעורר כשמשלו שכל פעולותיו מצד הדמיון אשר יתעורר מן הדבר הנכסף וזה המכונה בסמאל הוא המשיא המחטיא הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, וזה הכח הדמיוני נקרא נחש כמו שנקרא סמאל והוא רוכב ומורכב אבל משני צדדין, וזה שאם היה הפועל הנכסף לו פועל טוב איננו לא מורכב ולא רוכב, ואם היה הפועל הנכסף לו הוא פועל רע יהיה הכוסף הגובר בו הוא המושל והרוכב, והוא עצמו ארצה בו הדמיון הוא המורכב, ואמר כשעור גמל כי הפעולות הנכספות רבות ואם היה הדבר הנכסף בחוש הטעם יהיו הכלים אשר בהם יעשו הפעולות בצואת הכח המתעורר ממהרים לצוד לו ציד להביא הדבר הנכסף, וכן בכח המביא להולדה יתעוררו כליו להשלים חפצו, וכן בכל הפעולות הרעות רגליו ירוצו ימהרו לשפוך דם בכח המתעורר אשר בם אם לא ימנעוהו מונעים מחוץ. וזה הכח המדמה יש לו סגולות אחרות אינם ממין הפעולות הרעות, וזה שהוא אפשר שיהיה בתכלית החוזק ויהיו בעלי הכח ההוא מנחשים או קוסמים ובעלי חלומות צודקים וכן בזה הכח עושים פליאות ותחבולות זרות ומלאכות נעלמות וכן יש לו סגולה נפלאה כשיהיה על תכלית שלמותו ביצירה, וכן הכח הדברי, ויהיה שופע עליהם השפע האלהי אז יהיה האדם מוכן לנבואה ויגיע לה אם ירצה השם אבל בלא שלמות שניהם לא תגיע לו הנבואה כפי דעת הרב רבינו משה ז"ל:
וממה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו היות הנחש לא קרב לאדם ולא דבר עמו ואמנם היה השתדלותו לחוה ובאמצעות חוה ניזוק אדם והמיתו, הרצון בזה היות הנחש אשר זכרנוהו לא קרב לאדם שאין לו יחס ושום ערך עמו ולא התקרבות כי פעולתו היא שאינו משתדל מצד עצמו רק בידיעת המושכלות אשר הם בחוקו כי האדם כנוי לשכל, רק עם האשה שהוא החומר אשר כל רע והפסד מגיע ממנו עמו היו דבריו ונמשך לו, וכאמצעותו הרצון בזה באמצעות החומר או הנפש החיונית המתאוה למותרות, ניזוק אדם שלא השתדל באברים אשר בהתעסקו בם יגיע לו השלמות ויהיה שכל ופועל אשר הוא הדבר המבוקש ממנו:
והשנאה השלימה אמנם היא קיימת בין נחש והוה ובין זרעה ובין זרעו ואין ספק שזרעה הוא זרע אדם, הרצון בזה אחר שכל השתדלות זה הנחש להמשיך לה המותרות זהו השנאה הגורמת להפסידה ולהפסד זרעה שהוא זרע אדם אחר שהמכוון מן החומר אינו אלא בשביל הצורה ובהגיע ההפסד מפני החומר ימות האדם אשר היא המכוונת בשבילו והוא כמו הזרע אשר יכוון בו השארות המין וכמו שהאשה בלתי מכוונת בעצמה רק בשביל קיום המין שהוא הזרע והוא הדבר המכוון והוא הפרי, כן החומר בלתי מכוון לעצמו רק בשביל הצורה והצורה נעזרת בחומר ומצד הכלים ההמריים כאלו תאמר השמע והראות והדמיון הם ההתחלות אשר בם הנפש השכלית תלקוט ידיעותיה שהיא מתעוררת מן ההרגש [והדמיון על הענינים הכוללים והמושכלות הראשונות המגיעות מן החוש ואם לא ידע מתי הגיעו א"כ היא הסבה להשמר הזרע שהוא המכוון:
הקשר הנחש בחוה. ר"ל זרעו וזרעה ראש ועקב והיותה מנצחת לו בראש והוא מנצח לה בעקב. פי' בהתמדת הפעולות ישובו לאדם תארים קיימים וקנינים הזקים וקשה לפרוש מהם אם היו הקנינים רעים הוא חזק באותם הפעולות, וזהו אמרו ואתה תשופנו עקב רוצה בו מצד ההמשך שנמשך אחר הנחש ישופנו וימיתנו עד שלא יהיה לו השארות כלל אבל בתחלתו כשלא החזיק יוכל לגעור בשטן ולהבהילו עד שימיתנו:
כשבא נחש אצל חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, הרצון בזה כשהתגבר הנחש והיה לו ממשלה על חוה כממשלת איש ואשתו שהיא כבושה תחתיו ונמשכת לו הטיל בה זוהמא, רוצה בו ההמשך אחר המותרות אשר יטרידוה מהמשך לאדם שהוא השכל, וישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן שהוא זוהמת דעות נפסדות ולמשוך אחר המותרות נתן להם התורה המדרכת אותן להיות החומר כבוש תחתיהן ולמשול עליה ממשלת הראויה, עוע"א שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, הרצון בזה זוהמת דעות נפסדות וזוהמת המשכם אחר המותרות: ... When the serpent came to Eve, it cast impurity into her. Israel, who stood at Mount Sinai, ceased their impurity. The meaning of this is when the serpent overcame and had dominion over Eve, like the dominion of a man over his wife, who is subdued under him and follows him, it cast impurity into her.
ועץ החיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו, רצו בעץ החיים הגלגל אשר החיים יבואו מאתו ברצון השם לכל בעל חי, ואמר חמש מאות שנה שזה השיעור לפי דעתם היא ממרכז הארץ עד גלגל הירח, ולפי חשבונם שחשבו השיעורים יהיה שיעור הגובה עד גלגל שבתאי יותר מששת אלפים שנה. ואמר לא סוף דבר נופו אלא קורתו, מצד שדמהו לעץ החיים והעץ יהיו ענפיו יותר גבוהים מעצם גופו שהוא קורתו והנוף הוא קורת הענף העולה למעלה יותר מעצם גוף האילן, והרצון בזה שהשיעור הוא עד קרוב הגלגל לא עד גבנוניתו, ואמר שכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו מצד שהמשילו אותו לעץ והמים הם חיי העץ והחכמה והתורה נקראו מים כמו שאמר הוי כל צמא לכו למים וכאלו אמר שהמשתדלים בחכמה ובתורה הם אשר יזכו להיותם חיים כמו אלו הגלגלים שהם חיים וקיימים: This means the following after excesses which distract her from following the human (intellect), which is the intellect. And Israel, who stood at Mount Sinai, ceased their impurity, which is the impurity of corrupt opinions and following after excesses. He gave them the Torah, which guides them to have the material subdued under them and to rule over it with the appropriate dominion.
עץ הדעת לא גילה הקב"ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו, פירוש זהו עץ הדעת טוב ורע שזה הוא הידיעה במגונה ובנאה שהוא במפורסמות ולא במושכלות לא גלהו לאדם שהוא השכל העיוני שאין זה מפעולתו שאיננו משתדל במעשים כלל אבל בידיעה לבד כמו שאמר החכם, כי השכל העיוני למה שהיה מה שידעהו דברים קיימים על תואר מתמיד קיים הנה מדרכי החכמה לא ההנהגה והעצם: But the nations of the world who did not stand at Mount Sinai, their impurity did not cease. The meaning of this is the impurity of corrupt opinions and the impurity of their following after excesses.
ויקח אלהים את האדם עלה אותו, הרצון בו מדרגת מעלה על כל הנמצאות כלם. ויניחהו בגן עדן, פי' ששם בכחו שישיג כל הנמצאות כלם ולהתענג בגן עדן ההשגה האמתית מצד אכלו מכל עץ הגן לבד עץ הדעת, והאכילה ההיא הוא השגת עניני הנמצאות המורים על מציאות השם וכנה אותם באכילה מצד שבחוש הטעם ישיג טעם הדבר הנאכל, כן יש לו בכח להשיג מיני הנמצאות וידיעת סבתם ומהותם, ולא הזהירו אלא לבלתי אכול מעץ הדעת שהוא ההמשך אחר שני החושים והוא חוש הטעם וחוש המביא להולדה אשר הם המונעים אותו והפוצעים והמכים בלהט החרב המתהפכת מליכנס אל דרך עץ החיים:
וקין והבל ושת והיות קין הוא ההורג הבל ושהם יחד אבדו אעפ"י שהאריך לרוצח ושלא התקיים המציאות אלא לשת. איני חושב ששום אדם יסופק שהרב מורה צדק לא יאמין שאלו הדברים כמשמעם, הרצון בזה שחוה ילדה בן תחלה וקראה אותו קין, והראיה בזה שהענין כך הוא שקראהו בזה השם מצד שאמרה קניתי איש את ה' ולמך היה מבניו ואמר כי שבעתים יוקם קין שהיה הדבר נודע לו שהשם יפרע ממנו וכן ראינו כל הספור הארוך בדבר השם עמו על הריגת הבל. אמנם הרב הנכבד הורנו והישירנו שאין השארות לאדם מצד קנין המלאכות ולא מצד קנין המדות והכח על ההנהגה שאלו כלם אובדים. אמנם אפשר שימשך הקיום והעמידה לאחד יותר מהאחר כמו הקנינים אשר יקנם מעושר ונכסים, ואולם מי שיש לו המדות הטובות וטוב ההנהגה והעצה לא יהיה נחשב ולא יתקיים ענינו מצד שאין לו קנין העושר אשר הם לעזר לו להתמדת המדות הטובות וטוב ההנהגה, ומזה תראה שהבל נהרג תחלה והאריך השם לקין שהוא בעל הקניינים והעושר ואם בסוף הוא נהרג ולא ישאר לו שרש וענף והקיום והעמידה, וההשארות הנצחי הוא לשת והוא מענין יסוד כמו והיו שתותיה, והוא השכל האנושי האמתי המשיג והיודע דעת עליון וישתדל בידיעת תורתו ובשמירת מצותיו וישיגהו השגה האמתית מצד פעולותיו, אמנם קין והבל ואם יש מעלה וגדולה להבל על חבירו שניהם אובדים ואין להם קיום והשארות, ואמר בהיותם בשדה במקום שאין שם אדם, פירוש שאלו שנים הם חוץ מהגן במקום שאין שם אדם כי האדם שהוא השכל האנושי הוא בגן עדן ואינו עומד חוץ ממנו, ואפשר לפרש עוד בהיותם בשדה נהרג הכל ואם יש מעלה ויתרון על קין כי המדות וטוב ההנהגה אין לו לעצמו כי הוא לא יצטרך להם אלא מצד הקבוץ המדיני ובמקום שאין שם אדם לא יושג לו שום תועלת במדותיו וטוב הנהגתו, א"כ הוא נהרג שם ואין לו השארות כלל, אבל האדם המשיג הנמצאות ומשיג מציאות הש"י בידיעה אמתית הוא עומד קיים בהשגתו בלתי נפרדת ממנו באי זה מקום שיהיה וזהו חלקו והוא לו לבדו ואין אחר שותף בו:
שהלשונות הסכמיות לא טבעיות כמו שכבר חשבו זה, פי' שחשבו אנשים שהמליצות מורות בטבע, מזולת שתהיה לנו בחירה בהם כלל לא בהירת הרכבה הנחית ולא בחירת הרכבה טבעית: