Crescas on Guide for the Perplexed, Part 2 29

כן תביאהו לדבר הנבואה המיוחדת בו למי שיבינהו, הרצון בזה שיש יתרון בין האישים בדבורם ובענין מליצתם, מהם שכל דבריו צחים וערבים והם בתכלית הסדר והתקון, ויש אישים שהם למטה מזה בסדר דבורם ובצחות מליצתם והם בזה מתחלפים חלוף רב, ואמר שכן תבואהו הנבואה לדבר כפי הרגל לשונו בצחות המליצה וערבותה ובשמות משתתפים ומושכלים שהיה רגיל בהם:

כי ישעיהו נמשך בדבריו הרבה מאד ובדברי זולתו מעט, הכונה בזה שהענין נמשך בדברי ישעיה בעשיית ההשאלות וההמשלים הרבה ובדברי זולתו אינו נמצא כל כך:

כי העברים ירבו בשבעה, ר"ל במספר השבעה:

ואמרו וחד חריב כו', רוצה בו שאלף שנה יעמוד חרב א"כ נשאר הזמן והתנועה נשארת, שהזמן מקרה נמשך לה ובהשאר התנועה תשאר המתנועע שהוא הגלגל:

והוא על צורה אחת, אמר במורה רבי יהודה חריז"י שאלו דברי יחיד ועל ענין מיוחד, אבל אינו רוצה בזה העדר הגלגל כמו שביארנו וחד חריב, ונוכל לפרש שמה שאמר על ענין מיוחד או על צורה אחת, הוא על דרך שנאמר שני אלפים תהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח, וירצה ושני אלפים תהו בעשרים שנה שהם שני עשיריות אשר הם תהו לאדם מצד רתיחת הבחרות לא ישתדל בלמוד, ושני אלפים תורה רומז בשני עשיריות שניות שישתדל בלמוד התורה ובלמוד החכמה, ובשני עשיריות שלישיות אמר ימות המשיח שהוא משוח בשמן המשחה ששון ההשגה השלמה ויהיה לו שכל בפועל או השכל הנקנה, והוא אשר יעמוד בשכלו תמיד הצורה המושכלת, וחד חריב שהוא עשירית השביעית אשר גופו בתכלית החולשה ויגיע החולשה לנפש מצד חולשת כליה, ואם אמר הרב מורינו וכל אשר יחלישו כחות הגוף ותכבה אש התאוה תחזק השכל יתרבה אורו ותזך השגתו וישמח במה שהשיג עד כשיבא האיש השלם בימים ויקרב למות תוסיף ההשגה ההוא תוספת עצומה ותרבה השמחה בהשגה ההיא והחשק למושג עד שתפרד הנפש מהגוף אז בעת הנאה ההיא, כל זה הוא כשלא הגיע אל זקנה מופלגת אבל כשהגיע להפלגת הזקנה יחלש הכח השכלי בחולשת הגוף, ואריסט"ו נתן טעם בזה בספר הנפש, והזקנה תתחלף בזקנים לפי רוב החום הלחות או מעוטו, שאנחנו נראה זקנים יגיעו לתשעים שנה או יותר ולא תהיה דעתם מבולבלת, ויש שהגיעו לשמונים או לשבעים ותהיה שכלם מבולבלת:

עד שמי שלקח שמים חדשים וארץ חדשה כמו שיחשב, הרצון בו כמו שיעלה על הדעת:

אמר אף שמים שהם עתידים להבראות הם ברואים ועומדים, אם כן לא רצה בהם התחדשות שמים:

לא תחשוב שהוא סותר מה שביארתיו, פירוש שמה שאמר שמים חדשים וארץ חדשה הוא משל להצלחת אומתנו אבל אפשר שהוא רוצה שהענינים ההם היעודים, רוצה בו הטובות היעודות אשר בנה אותם בשמים חדשים וארץ חדשה הם ברואים ועומדים מששת ימי בראשית, הכונה בזה הטבע המחייב לאותן הטובות. אמנם הטיב לנו שנאמר שזה, ר"ל התחדש הנפלאות הוא מרצון השם הקדום לא שיהיה שם טבע מחייב אותם שלא ימשך זה הענין בהיות הדבר טבעי כמו שביארנו:

להשמר מן הנפלאות, פירוש כי הם שנוי טבע, אבל לא ימשך הענין שיעמוד על השנוי תמיד שזה יהיה חדוש אם ימשך לו השנוי תמיד אבל כשיחדש הפלא ולא ימשך שנויו אינו יוצא מכלל אין כל חדש תחת השמש:

וכאלו הוא יראה על דרך משל שהוא שם בטבע המים שידבקו ויגרו, אומר אני שיש תימה בכאן איך יקרא טבע מה שיהיה ברגע אחד וגבול הטבע הוא סדור הפעולה המיוחדת לכל נמצא המתמדת בו, וכמו כן לא ימשך זה הענין כלל להנפלאות, מה טבע יש במים שישובו דם והמטה נחש או באריות שלא יזיקו לדניאל והם לא היו מששת ימי בראשית שהושם זה בטבעם, ולא באש שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה שלא היה באש היוצא מן העצים ההם נברא מששת ימי בראשית שהושם בו זה הטבע, וכן האש יש לו כח על החמום והשרפה ואיך יהיה לו בטבע הקרירות, ומה טבע יש בעמוד הענן ובעמוד האש אשר היו הולכים לפני בני ישראל, או האש אשר על המשכן תמיד או היות ההר בוער באש עד לב השמים, או הקול אשר שמעוהו משה וכל בני ישראל שהשיגו ממנו עשרת הדברות, או היות עמוד ענן בא אל פתח אהל מועד ובו יגיעהו הדבור, או עמדו ארבעים יום או שמונים יום בלא אכילה ושתיה, א"כ אין זה אלא לפי רצונו הקדום שיחדשו בעת שיתחדשו בלתי היות שם טבע מחייב אותם:

שם אמר תנאים התנה הקב"ה עם הים שיהיה נקרע, אומר אני שמה שאמר תנאים התנה הקב"ה עם הים וכל הנמשך לזה, לא שהושם זה בטבעם אבל כל זה אמרו להגדלה, כאלו אמרו שהשם ברא את עולמו בתכלית השלמות והחשיבות ומתוך כך היה ראוי שלא ישתנה בהם דבר, אך השנויים הגדולים המתחדשים והם הנפלאות המתחדשות לעם אשר בחר לנחלה לו וליראי ה' ולחושבי שמו הוא להראות את גדלו לעם ואת ידו החזקה בהיות עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם, והיות ההשגחה נמשכת בנו בעת נדבק בו, ולהראות את העמים והשרים את יפיה, כמו שאמר הכתוב ולמען תספר באזני בנך ובן בנך, ואמר למען ספר שמי, ואמר ואמרו מצרים כי אני ה', ואמרו תנאים התנה הקב"ה, על דרך משל כאלו אמר שהתנה עמהם שימשכו ברצונו ושיפעל בהם כאשר ירצה, כמו המלך שגוזר על עבדיו והם משועבדים לו ונמשכים לרצונו ופועל בהם מה שירצה בעת שירצה:

אבל היה לו פתח ותחלה, פירוש בזה נחלוק עליו שהוא אומר שהעולם קדמון ואמונתנו שהוא מחודש:

ולפי זה הענין נאמר במרכבה חשמל, הרצון בזה שחש מורה על ענין המהירות על היסודות אשר אין להם התנועה מעצמם אלא בהיותם חוץ למקומם אבל במקומם הם נחים לעולם:

וכף רגל עגל, פי' שהיא מלה משותפת והנרצה בו ענין הגלגל שהוא העגול: נחשת קלל, וכבר זכר ההרים הרי נחשת, כנחשת קלל: