ואמנם מה שהרחיב הלשון באמרו כי יד על כס יה הוא תואר עצמותו וגדולתו, רוצה בו הכס הסמוך לשמו מאחר שאמר כי יד על כס יה שהוא לשון שבועה והקב"ה נשבע בעצמו לא בדבר יוצא חוץ מעצמו אם כן כס הוא תואר גדולתו ועצמותו, ואין טענה עלינו מן כי אשא אל שמים ידי כי אין זה לשון שבועה והוא שתרגם ארי אתקינית בשמיא בית שכינתי, כאלו אמר השמים מורים על מציאותו ועצמותו ואין צריך שידומה דבר יוצא חוץ מעצמו ר"ל תואר מתאריו ויהיו אלו התוארים נוספים על העצם לפי שאין לו תואר חיוב נוסף על עצמו כמו שהתבאר בהרחקת התארים:
ויהיה נמצא עם כסא אחר הבריאה ובלתי כסא קודם הבריאה. ואפשר לאומר שיאמר כי כמו שיחס הנצחית לשם כן יחס הנצחות לשמים אחר שהוא כסא מיוחס לו ומורה עליו כמ"ש השמים כסאי אחר שיחס אותו כסא לשם ולא בעת בלתי עת הם קיימים מתמידים בהתמדתו שאם יעדר לא יהיה כסא לו, או הנרצה באמרו השמים כסאי שהם יורו מציאותו ועצמותו ולנצח הם מתמידים בעשות זאת ההוראה שאם יפסדו נפסדה ההוראה וכבר ראינו שהכתוב יחס הנצחות לשם ולשמים בדרך אחד אמר לעולם ה' דברך נצב בשמים שהרצון בו שהם מורים עליו לעולם וכמו שהכתוב יחס הנצחות לשם באמרו ה' ימלוך לעולם ועד כן יחס הנצחות לארץ באמרו בל תמוט עולם ועד ואם הארץ שהיא כנקודה בתוך העגולה ואישיה נפסדים יחס לה הנצחות מה נאמר בעגולה עצמה שהיא השמים שאישיה קיימים כ"ש שיחוייב לו הנצחות, וכמו שיחס הכתוב נצחות המלכות והאלהות לשם כן יחס הנצחות ביחס ההוא בעצמו לעדה היושבת כציון שיהיה מלכה ואלהיה ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון, וכמו שיחס הנצחות לשם המהולל כן יחס הנצחות למהללים אמר לדור ודור הללויה, כמו כן נוכל לומר באמרו כסאך נרצה בו השמים ויחס הנצחות לו כמו שייחס הנצחות לשם, ונוכל לומר כמו שיחס הישיבה לשם על דרך משל ויחס לו הנצחות להיותו קיים עומד מתמיד כן יחס לו הכסא אשר הוא השמים לפי שלא תובן ישיבה בלא כסא ויחסה הנצחות לכסא לפי שהוא יושב בו ויתמידהו לנצח ברצונו אחר שהוא מורה עליו, וכן תמצא בכל מקום שיחס לבורא ישיבה יחס לו המקום המיוחד ליושב אמר יושב בשמים ישחק ואמר היושבי בשמים יושב על כסא רם ונשא, אתה תשמע השמים מכון שבתך וכן בשמים הכין כסאו, לא יצא מזה הכלל ואם פורש בו פירוש אחר ואם נמצא ישיבה מיוחדת לו בלי זכר כסא הרי כאלו נזכר בו כסא וכן תראה שיחס הארץ להדום רגליו על דרך לשון בני אדם כן יחס לו הכסא על דרך משל באמרו השמים כסאי:
וכבר ביאר ואמר ואתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור. ויחסה נצחות לכסא כמו שיחס לו ית' וכן חיוב המציאות לכסא כמו שחיוב המציאות לו וא"כ הוא תואר גדולתו ועצמותו שאם היה נברא מנבראיו היה הוא אפשר המציאות לא מחויב אם לא בבחינת סבתו: