Crescas on Guide for the Perplexed, Part 1 74

למציאות דבר אחר ההעדר הגמור. כלומר שהיה נעדר ואחר היה והוא התחלת כל הנמצאות ויתחייב בהכרח שיש בורא ממציא הדבר ההוא והוציאו מהעדר אל המציאות:

ולא ימלט מהם הוא מחודש. פירוש אחר שלא נמצא עצם מבלתי מקרה והמקרה מחודש יתחייב שיהיה העצם מחודש:

על בלתי מחודש בסבוב. פירוש שהעולם הוא קדמון כמו שמבאר מצד התנועה ואם היא קדומה המתנועע בזאת התנועה קדמון אבל יגיעו המחודשים זה אחר זה בסבוב מתמיד:

אם הוא גשם. רוצה לומר הנמצא:

ועובר. רוצה בו אפשר שיהיה יותר קטן ויותר גדול:

עם העברת חלופם. ר"ל האפשר בחלופם:

וכל חלק מחלקיו כאחד מהפרטים. פי' אחר שיהיה אפשר לברוא אותו בתואר אחר אם בשיעור יותר גדול או בשיעור יותר קטן או בתכונות אחרות או במקרים אחרים והוא בזה התואר הנמצא יהיה ראיה על מיחד ייחדהו בזה התואר והוא הש"י:

אצל כל אדם, רוצה בו אצל הפילוסוף:

עם השתוות דין המציאות והעדרו. רוצה בו שהמציאות היה אפשרות בו כמו ההעדר:

וזה הדרך מספיק מאד. לא אמר זה על דרך ההנחה אבל כמלעיג עליהם:

עניני הנמצא. פירוש שהיה מביא ראיה מפרטי הנמצאות ואמר שיש להם מיחד אחר שאפשר שיהיו בתואר אחר ועכשיו לקח הנמצא בכללו:

או טעה במאמר האומר העולם אפשר המציאות. פירוש שהיה חושב שהאפשר אצל הפילוסוף היה רוצה בו אפשר שימצא ואפשר שלא ימצא, והפילוסוף באמרו שהעולם אפשר המציאות אין כונתו זאת הכונה אמנם קראו אפשר מפני שיש לו סבה מתחייב מציאותו והיא מחוייבת בבחינת סבתו ואפשר בבחינת עצמו:

אמנם הדבר הנמצא כו' לא יצוייר בו בשום פנים זה הענין. פירוש שיאמר בו שהוא צריך למכריע שיכריע מציאותו על העדרו אחר שהפילוסוף חושב שהוא קדמון:

ואם נקח מציאותו והעדרו מחשבי. פירוש שיקחם במחשבה מצד הדמיון והוא שכל מדומה אפשר ובדמיון יוכל לצייר אותו נמצא או נעדר ומפני זה יצטרך למכריע כבר שכנו להקדמה העשירית:

ואין הכונה לסתור מאמריהם. רוצה בו אין הכונה עתה ממני לסתור מאמריהם:

עם האמינו השאר הנפשות. פי' שב אל הפילוסוף שהוא מאמין השאר הנפשות בלא ספק אמנם האמנתו בהשארותם אינו על דרך שמאמין אותו המדבר:

וזה הכלל האחרון יותר מן הכלל הראשון. פירוש בכאן ידחה המדבר שאי אפשר שיהיה העולם קדמון שאם תניח זמן מה אשר אישי זה המין בו הווים נפסדים כאלו תאמר באלף שנים יתהוו אישי זה המין ויפסדו בבוא זה אחר סור זה ואחר זה הזמן המונח באלף שנים אחרות יתהוו אישי מינים ויפסדו בבוא זה אחר סור זה ואם היה העולם קדמון יחוייב שיהיה מה שאין תכלית לו יותר גדול ממה שאין תכלית לו, אחר שבזה הזמן המאוחר שהוא אלף שנה אחר הזמן הקודם המונח יתילדו אישי המין ויפסדו בבוא זה אחר סור זה וזה שקר מבואר שיהיה אין תכלית לו יותר גדול ממה שאין תכלית לו, אמנם אם נניח העולם מחודש בכל מה שיתאחר הזמן ויולדו בו אישי מין יהיה יותר מן הזמן הראשון: