Crescas on Guide for the Perplexed, Part 1 73

ההקדמה האחת עשרה, בין שיהיה בכח או בפועל או במקרה. רוצה בו וכמו שלא ימצא בעל שיעור או בעלי שיעור בפועל לאין תכלית כן לא ימצא שיעור בכח יחלק אל לא תכלית, וכן יש תכלית במקרה כלומר בא זה אחר סור זה וזה לא יהיה לאין תכלית, וזה נמשך לאמונות החדוש, והפילוסוף אומר כי בא זה אחר סור זה הוא לאין תכלית וזה נמשך לאמונתו בקדמות:

או משוערים מן המציאות. פירוש ממה שנעדר מן המציאות ובא זה אחר סור זה שקר הוא שיהיו בלתי בעלי תכלית:

ההקדמה הי"ב וכו' ולא ילקחו מוחלטים התחלת מופת. ר"ל המוחשות והמושכלות הראשונות הם התחלות המופתים האמתיים, וכן מן הנסיונות יעשו מופתים כשנסו פעמים רבות כמו שהגיע בנסיון כי האשקמוני"א משלשלת הבטן ויעשה מזה השכל גזרה כוללת, וכן מהמפורסמות יעשה מופתים בנצוח ומהמקובלות במלאכת ההלצה, והמדברים כפרו באלה ההתחלות החזקות והם המוחשות שלא יעשה מהם מופת:

ההקדמה הראשונה כו' הרכבת שכנית. כמו הבשר והעצם והגידים והעור שכל אחד נכר בפני עצמו והם מורכבים הרכבה שכנית, כן רוצים באלו החלקים הפרדיים שהם מורכבים הרכבה שכנית ואינם מורכבים הרכבה מזגית כמו היסודות בנמזג שכל אחד תפסד צורתו ולא נכר במזג:

כמו שהיה חושב אפיקורוס וזולתו מן המאמינים בחלק שאינו מתחלק. פירוש שהיה חושב שאלו החלקים היו קודמים ואין להם התחלה:

ולא יצוייר הכנס הגשמים קצתם בקצתם. פי' שאלו יצוייר לא יצטרכו לרקות. ואם היה זה כן שהגשמיים יכנסו קצתם בקצתם יכנסו כל הנמצאות בגרגיר חרדל אלו יחלקו לחלקים רבים:

ההקדמה השלישית, וזה שהם ראו בלא ספק מופתי אריסטוס. פירוש שאמר וראוי שתדע שזה הענין מה בלתי בעל תכלית במציאות יאמר בקדימה ואיחור, הנה יאמר תחלה על השיעור ושנית על התנועה ושלישית על הזמן ושאמנם ימצא בזמן מפני מציאותו בתנועה וינשא על התנועה מפני מציאותו בשיעור ירצה בו החלק בכח לאין תכלית:

ויתחייב שלא תהיה תנועה ממהרת מתנועה, פירוש אחר שהעצמים הפרדיים שוים ומצדם לא תהיה תנועה אחת מהן ממהרת והאחרת מאחרת ואין בכאן מקבל התנועה מתחלף מהאחר, כי התנועה האחת תהיה חזקה מתנועה אחרת לפי המקבלים כאלו תאמר כי תנועת המתנועע באויר תהיה יותר חזקה מתנועת אותו המתנועע בעצמו כשהיה מתנועע במים אמנם התנועה בריקות אין בו מקבל יותר ממקבל והריקות מצד שהוא ריקות מתדמה א"כ יחוייב שלא יהיה בה תנועה ממהרת מתנועה, כי התנועות מתחלפות מצד חלוף טבעי הנעתקים ומצד חלוף טבעי המקומות:

כסגולת ההבדל וההשתתפות בקוים ובשטחים. פירוש שקו אחד ישער קו אחד ודומה לו והשטח שיוכל לצאת מהקו וכן הגשם שהוא בדומה לשטח לא יותר גדול ויותר פחות, וכן נמצא קוים משותפים בכח והוא שהשטחים היוצאים מהם יוצאים בשווי ובזה הם משתתפים לו:

והיות קוים מדוברים. פירוש קו מדובר הוא כשישער האורך ההוא בשווי כאלו תאמר שיש קו ארכו זרת ויש אורך שהוא בעל מאה זרתות שזה הקו ישערם בשווי לא פחות ולא יותר וקו שאינו מדובר הוא שלא ישער האורך בשווי:

לא יתכן חלוקו לפי הנחתם, פי' אם בקו דרך משל יש בו חמשים ואחד חלק מהעצמים הפרדיים איך נוכל לחלקו לחציו אחר שיש חלק יותר על הזוגות והוא שאינו מתחלק:

הרביעית, אי אפשר לו מבלתי היות לו מקרה אחר המות. הרצון בזה שהם חשבו המות העדר החיים במקרה מן המקרים. כאלו תאמר ההום והקור שיש להם מציאות עומדים בנושא וכן יהיה לו מראה וטעם ותנועה או נוח וקבוץ או פירור, פי' הנושא שהוא המקבל יהיה לו מקרה המראה ומקרה הטעם או מקרה התנועה או המנוחה או קבוץ או פירוד:

החמישית, אחר התיחדו בו. פירוש אותם העצמים התיחדו במקרה ההיא:

הנה לא ימלטו מהיות ענין הנפש מקרה אחר. פי' ולא ימלטו אלו המדברים מהיותם שמים ענין הנפש מקרה אחד התיחדו בו עצמים דקים באותו המקרה ובו היו לנפש:

הששית, וזהו אמתי על צד אחר. פירוש כי יש צד שיתלה פעולת פועל בהעדר כמו שיאמר במי שהפסיר הראות שהוא עושה העורון וכמו שנאמר במי שכבה נר בלילה שהוא המקרית אשר נבראת ביד לא יעבור ממנח אל נושאו אחר והוא חדש החושך:

שהמקרה לא יעבור משאו. פי' כי התנועה הקולמוס לכן צריך שיברא הנענוע בקולמוס:

התשיעית, אבל המקרים כלם. פירוש המתחלפים זה מזה הם כלם נשואים על כל עצם פרדי בשוה ולא ישא מקרה מקרה אחר:

בקצת המקרים. פי' אמר זה מפני שקצתם חושבים שיש קצת מקרים יעמדו זמן מה מבלתי שיחדהו מקרה אחר, רוצים בו שהוא אינו מיוחד במקרה אחד אבל מקרים רבים ייחדוהו ויבדילוהו מן נמצא אחר:

העשירית, עובר אצל השכל. פירוש שהוא אפשר אצל השכל. וכמו שיתנועע כדור האש. פירוש שיחשבו שזה אפשר: העברה שכלית. פירוש האפשר אצל השכל:

ואי זה דבר שיניחוהו. רוצה מן המדומה אצלם:

ולא הכנס גשם בגשם יתכן. פי' באלו תאמר שיכנס גרגר חרדל בתוך גרגר אחר ויהיה עתה שני הגרגרים בכמות אשר היה כל אחד לבדו בתחלה לא יתכן, שאלו יתכן היה חתיכה גדולה מאיזה דבר שיהיה ותחתכנה חתיכות דקות מאד יכנסו כלם בגרגר חרדל ולא ישתנה כמותו:

אמנם היות כל מה שמנוהו מן הנמנעות בלתי מצוייר בשום פנים. פירוש שהסבה בהיות קצת הדברים נמנעים אצלם הוא מצד שהדברים ההם אינם עולים בציור הדמיון ומה שעולה בציור הדמיון הוא מאמר אמתי אצלם שעובר אצל השכל:

הנה אתם בזאת ההקדמה. פי' שאתם מניחים כי כל מדומה אפשר:

הדעת המשותף. פירוש בתחלת המחשבה:

אמר המדבר לפילוסוף. וחמרי הגשמים המורכבים הרכבה אחרונית. פי' היסודות יתערבו קצתם בקצתם עד שיתהוו מהם מינים חלוקים ונבדלים זה מזה כמו מיני המחצבים ומיני הצמחים וכל אחד מאלו המינים הרכבתו הרכבה אחרונה, כלומר שלא יתערב הברזל עם הזהב והכסף ערוב טבעי עד שנתהוה מהם עצם אחר מחודש הפסיד כל אחד מהם בו צורתו:

מן ההעברה בזאת ההקדמה. רוצה בו ההקדמה הנזכרת כי כל מדומה אפשר:

ושהאדם לא הובדל בדמיון. פי' לא הובדל משאר בעלי חיים בדמיון כי הם בעלי דמיון כמוהו:

כי השכל יפרק המורכבות. רוצה בו שהוא יבדיל בין הדברים המתאחדים במציאות אל הדברים אשר הורכבו מהם, ואם לא יובדלו במציאות, הרצון בזה שהמורכב מחומר וצורה השכל הוא אשר יפשט הצורה מהחומר ויצייר הצורה מופשטת והחומר מופשט, וכן על דרך משל המראה אשר לא ישיגהו החוש רק עם האורך והרוחב והקרוב והרחוק, הוא יפשיט אותו מהחומר ויצייר עצמות המראה בלי אורך ורוחב רק עצם המראה לבד:

וישיג מהדבר האחד ענינים רבים מאד נבדלים אצל השכל. הרצון בו כאלו תאמר שהוא יצייר הנפש שהיא אחת וישיג כל כחותיה אחד אחד לבדו:

ובשכל יבדיל הענין הכללי מן האישי. פירוש כאלו תאמר שהוא ישיג מן האיש האחד החיות והדבור וישוב כללי שהוא ישפוט זה המשפט בכל אישי המין ההוא. וכן כשיקח מן הדמיון השחרות אשר השיגהו מן החוש באיש אחד ישיב אותו כללי וישיג שחרות כולל:

הנשוא העצמי מן המקרי. רוצה בזה כאלו תאמר הצורה אשר היא נשואה בחומר אשר הוא עצם הדבר ההוא ואמתתו, והנשוא המקרי הוא על דרך משל הלובן והשחרות או השחוק אשר הוא מקרה נמשך לצורה:

או ירכיב הדברים המפוזרים במציאות. פירוש כאלו תאמר שהוא ישיג ענין הספינה וישיג הברזל וישיג האויר וירכיבם יחד וידמה שספינה תתנועע באויר:

והשתוות המקרים במקריות. כאלו תאמר שעצם הברזל אין ראוי בו הקושי והחוזק יותר מהספוגיות והרכות:

ואם יאמר הפילוסוף שהמציאות עדי כמו שיאמר פירוש שהוא לוקח ראיותיו והוא עוזר לו על הנחתו:

לא שהתחייב. פי' ויהיה קדמון כקדמות האלוה ויהיה מציאותו לא בכוונה ממנו אבל על צד החיוב:

החלק הגשם אל לא תכלית בכח. פירוש כי אי זה שיעור שתקחהו במחשבה תוכל לחלקו ואותו החלק הנחלק תוכל לחלקו כמו כן וכן אל לא תכלית מצד השיעור שתקח במחשבה, וכן התנועה תחלק בזה האופן לאין תכלית במחשבה אחר שבכל חלק ישאר לך זמן וכן בא זה אחר סור זה לאין תכלית אפשר להיותו למאמיני הקדמות:

ואלו הארבעה חלקים שאין תכלית לו הם אצלם שווים, פי' שכלם יש להם תכלית והם מציאות גשם אחד או גשמים או שכלים נבדלים אין תכלית להם וזהו החלוקה האחת, או החלק השיעור בכח אל לא תכלית וזהו החלוקה השנית, או החלק הזמן בכח אל לא תכלית וזהו החלוקה השלישית. או בוא זה אחר סור זה ללא תכלית וזהו ההלוקה הרביעית:

הסופיסטאני"ן. רוצה לומר ההטעיים: