והלוחות מעשה אלהים המה, יש שחושבים על דברי הר"ם שאמר שמציאותם טבעית וחושבים שאמר זה על עצם הלוחות ועל המכתב הכתוב בהם, ואין זה אמת כי הוא הבדיל בין המכתב והלוחות באמרו והמכתב מכתב אלהים הוא כאמרו בדבר אלהים, ומה שאמר בעצם הלוחות שמציאותם טבעית הוא בעבור שלא נפסלו במלאכת אדם, ואין בזה הפסד אמונה, רק הוא מן הפלא שהיו שוות בארכן וברחבן ואין זו עודפת על זו והיו חלקות בדרך שיתכן בהם הכתב, ונוכל לומר שאמרו בלוחות מעשה אלהים כאמרו והמכתב מכתב אלהים, וכמו שהכתב נתחדש בעת העתה מרצונו הקדום אחר שלא היו כן אומר בלוחות שנתחדשו עתה אחר שלא היו, כשוב המטה נחש והיד הטהורה מצורעת ברגע אחד וברגע אחר שבה לאיתנה, ובעבור שהלוחות השניות נפסלו ביד משה מאבנים נמצאים אמר באלו הראשונות שהיו מעשה אלהים ונתחדשו עתה לרצונו. והמדברים על הרב תועה וחושבים שהוא אמר שמכתב הלוחות היה טבעי והוא היותו נברא בלוחות מששת ימי בראשית בשאר הדברים הטבעים, והוא מה שלא יעלה ברשת הדמיון והשכל לא ישער אותו ולא יקבלנו שיהיה אותו הכתב מששת ימי בראשית כי איך יאמר אני ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים וזכור את יום השבת, והיתה ראיתם מאמרו וכן אמרו והמכתב מכתב אלהים ושיערו שיהיה ההדמות בכל הצדדים בלוחות, ואיננו כן תראה כמה פסוקים הזכיר הרב בענין ההדמות דבר לדבר בענין מה לבד לא שיהיה ההדמות בכל צד, ראה אמרו דמיתי לקאת מדבר דמיון בענין מה וכן כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביופיו וכן דמות הכסא, הכל דמיון בענין, וכן תראה כל ספר שיר השירים דמיון בענין מה לבד וכן בהרבה מקומות במקרא ובתלמוד, וכן הענין כשאמר הרב וכן המכתב שאיננו מכתב בידים אבל נתחדש הכתב בלוחות ברצון השם במעמד הר סיני כמו שנתחדשו הכוכבים בשמים ברצונו בששת ימי בראשית. וחלילה לרב האלהי הקדוש מלאמר דבר זה, כי מי יאמר בלוחות שנפסלו על ידי משה שאמר הספר וכתבתי על הלוחות הנה נתחדש אז הכתב בלוחות השניות ברצון השם וכן בראשונות, וזה הוא האמת אשר לא יספק בו אלא נפתל ועקש, ומה שאמרו רבותינו שעשרה דברים נבראו בין השמשות אשר מכללם הכתב והלוחות, הצריכן לומר זה מה שאמר הכתוב כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, והרצון במלת ברא גזר כאלו אמר אשר גזר אלהים לעשות, וכן הצריכן לומר זה הכתוב שאמר אין כל חדש תחת השמש אשר יראה מעניינם שלא נתחדש דבר אחר מעשה בראשית ולהתיר ספקות הפסוקים אמרו שנבראו בין השמשות, הרצון בזה נגזרו אז שיתחדשו בעת שיחדשו וכן יוכלו לומר בכל הנפלאות הנעשות ע"י הנביאים, ונוכל לומר שלא הוצרכו בזה האופן להתיר הספקות כי יש לו לומר כי הרצון באלו הפסוקים שלא יתחדשו נמצאות אחרות עומדות ומתמידות והתמדת הנמצאות הנוהגות לפי טבעם המסודר להם בעת הבריאה. והנה רבותינו דרשו בפסוק כי בו שבת מכל מלאכתו להתיר הספק הנראה ממנו שלא יתחדש דבר אחר מעשה בראשית ואמרו ממלאכת שמים וארץ הוא שובת ואינו שובת ממעשה הצדיקים והרשעים אלא פועל עם אלו ועושה עם אלו ונותן לאלו כעין דוגמטרין שלהם ופועל עם אלו ונותן לאלו כעין דוגמטרין שלהן, כל זה אמרו כי השגחת השם תמיד על יראיו וחסידיו ומחדש להם הנפלאות כרצונו וכן הממרים יגיעום הרעות כפי מרייס. ואם הרצון במלת נבראו נגזרו כמו שהוא מבואר בעצמו הוא מן הפלא להתלות הגזרה ההיא בין השמשות או ביום מהימים אחר שלא נתחדשו הענינים בעת ההיא, תהיה הגזרה ההיא נמשכת אחר הרצון והרצון נמשך אחר הידיעה והידיעה קדומה בעצמה כי עצמו הוא ידיעתו וידיעתו עצמו א"כ זמן אין תכלית לו או שעור זמן אחר שלא היה מרצונו הקדום שיחדשו כל מעשה בראשית בעת שיחדשו, וכן כל הנפלאות אשר תתחדשנה בכל דור ודור והם בלתי נוהגות על המנהג הטבעי שיחדשו בעת שיתחדשו. וא"כ הוא פלא איך תלו הגזרה והוא התחדשות הנפלאות בין השמשות כמו שאמרנו. ואמנם יש לומר להתיר הספק והוא ההתלות מה שיעשה בעתיד בעת הבריאה ולומר שהוא נגזר אז כי אולי הוא בעבור שרוב הנפלאות המתחדשות הם בענינים הנבראים והנוהגים כמו שתדע שהאש נמצא ויתחדש בו ענין מופלא וההר בוער באש עד לב השמים וכן הענין נמצא נתחדש בו הפליאה שהיה עמוד ענן הולך לפניהם יומם וכן האש נמצא ובו נתחדש הפלא בעמוד אש לילה וכן הדם והמים נמצאים ונתחדש בו הפלא שהמים ישובו דם וכן ענין בדבר ובשחין ובכל המכות שהם מענינים נמצאים וכן תמצא ברוב הנפלאות ומתוך כך אמרו שעשרה דברים נבראים בין השמשות, וכן ימשך ענין בכל הנפלאות מצד זה הדעת, ומה שיחסום לבין השמשות מצד שהוא תכלית היום והוא קרוב להתחדשות הלילה בפועל וכאלו אמרו שמצד אחד לא ימלטו מהיותם ממעשה בראשית מצד מה שרוב הנפלאות הם בענינים נבראים ומצד שהנפלאות באות ממנהיג משגיח משנה הטבעים כרצונו בעת שירצה הם כאלו אינם ממעשה בראשית אחר שמעשה בראשית הם סדורים טבעיים נוהגים מנהגם אם לא בעת שירצה השם לשנות בם על צד הפלא ולזה יחסום לבין השמשות:
התראה יותר מופלא הכתב בלוחות מהכוכבים בשמים, יש לומר שהוא יותר מופלא לפי המקבלים והמשיגים מפני שהנראה באמת שעד מעמד הר סיני לא היו קצתם מאמינים שיגיע דבור מאת השם ואולי היו נמשכים אחר דעות מאמיני הקדמות ואחר שמיעת הדבור מהשי"ת לפי רצונו בקול נברא והתאמת להם אמונה קיימת שזה הענין הגדול והוא שמיעת הקול אשר בו יובן הדבור עם קול השופר הולך וחזק וההר בוער באש עד לב השמים אשר כיוצא בזה הענין לא יתכן היותו מבלתי רצון אלהי פועל פעולות כפי רצונו לעת שירצה ואז אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים עם האדם וחי, הרצון בזה השגנו זו השגה אמתית, וכן ימשך הענין בראות הכתב בלוחות חשבו זה לענין נפלא יותר מהכוכבים בשמים שזה מורה רצון רוצה וכוונת מכוון והאמינו בגלגלים ובכוכבים ובכל הנמצאות למפרע שהתחדשו ברצון רוצה ובכוונת מכוון: