זה מביא להגדלת המתבונן בזה ידבר בלשונו או לא ידבר אם היה מי שלא יתכן עליו הדבור, פי' כבר אמר למעלה כל מה שזולתו יגדילוהו כי הגדלתו האמתית היא השגת גדולתו ונכללו בזאת ההגדלה השכלים הנפרדים והגלגלים והאדם וכן כל הנמצאות הנפעלות מאתו יגדילוהו ואם אין בהם תבונה לפי שהם מגדילים מצד השגתם לפעולות הפועל באותם הנמצאות ואם יש משיגים מכירים זה למעלה מזה והשגת השכלים הנפרדים הוא בתכלית השלמות הוא פועל גמור ואין בהם כח כלל והאדם בקצתו משיג בפעל עניני הנמצאות השגתו אותם הוא הגדלת הפועל שהוא השם יתברך, ולז"א ויהיה מביא המתבונן בזה רוצה בזה ההתבוננות ההשגה בפעל לא בכח ולא בעת שיתנועע ליציאה אל הפעל כי אין בזה הגדלה אבל הרצון בזה ההשגה בשלימות, ואחר כן הוא יכול לכלול האדם והמלאך יחד מצד שהיא השגה בפעל ואם אין זה דמיון באמת, וירצה במה שאמר ידבר בלשונו הוא האדם ובמה שאמר אם היה ממי שלא יתכן אליו הדבור הוא המלאך, והתימה על המפרש שמלת ידבר בלשונו שב אל הדבר אשר בו יהי' התבוננות המתבונן לא אל המתבונן. ורצה בזה שהמתבונן יתבונן בזולתו ממינו שהוא אדם כמותו ופירש שלא ידבר בלשונו שב אל הדומם, וזה לא יתכן בשום פנים, האחת אחר שמלת ידבר מצד שהיא סמוכה אל המתבונן מורה שזאת המלת נשואה עליו, והשנית כי אחר שאמר כי כל מה שזולתו יגדילהו כלל בזה כל בעלי שכל כמו השכלים והגלגלים והאדם ומת שחזר ופרט והאדם יגדיל במאמרים מפני דבר שמתחדש בו והוא להורות לזולתו. ואם כן מה שאמר אחר כן ומי שאין לו השגה כדומם כאלו הם מגדילים אותו אינו מדבר כי אם בהתבוננות המתבונן בדוממים עם ההשתכלות האמתי, ?והשתכל אמרו מלת זה שבה אל ענין היות הדוממים מורים בטבעם. ואם יטעון טוען בפירושי במה שאמרתי שלא יתכן עליו הדבור שב אל השכל הנפרד איך יגדילהו מצד השיגו הדוממים, אומר זה איננה טענה אם לאמונתנו שהשם ברא השכלים והגלגלים. והיסודות ומה שנתהוה מהם, ואם למאמינים שהשכל הנאצל מהבורא היא סבת מציאות הכל, אחר שהשם סבה ראשונה לפי דעתם הוא סבת כלל המציאות אם כן הגדלת השכלים לשם יתברך פירוש השגתם שהוא סבת כל הנמצאות, כ"ש לאמונתנו באמרנו שהוא ברא הבל ברצונו וידיעתו אשר היא ידיעה פשוטה, שהגדלת השכל הוא השגתה כלל פעולותיו הנמצאות: