ואמת הקדמותיה. אמת תהיה תולדת החכמה ההיא כלה שנשלול מהבורא יתברך ענין אחד שיודע במופת שהוא שקר. הזכיר השלשה בכלל ולא ביאר הענין ששלל האחד והענין ההוא מסופק אצל השני והענין ההוא מחוייב אצל השלישי, והאחד ביאר בפרט הענין המשולל במופת אצל האחד והוא היותו בלתי גשם והוא מסופק אצל השני והשלישי מחוייב לו הענין ההוא:
אפשר שימצאו לו, ר"ל כמו תואר שלמותו:
או יבאו מאתו כמו תארי פעולות.
כל שכן אם נאמין זה מחוייב, ר"ל אם נאמין זה מחוייב שימצאו לו אז יבואו מאתו והוא יביא מופת על ביטול זה אז יהיה האיש יותר שלם ממנו בלא ספק:
אמר שהשלמיות הם קצת קנינים, מפני שאין כל הקנינים שלמיות אמתיות כקנין הבית או קנין הבהמות או קנין עושר ונכסים. ולא כל קנין ימצא לכל בעל קנין. ירצה בו מה שאמר החכם ואולם בחכמה ובשכל ובפועל הכחות בטבע ואין הקנינים והפעולות בטבע, הרצון בו שאנחנו מוטבעים מצד הכחות על הקנינים ואין אנחנו יחד קבלנו אותם לפי שאין קבלתנו אותם בטבע אבל מצד ההרגל והלמוד יגיע לנו השלמיות שהם קנינים, ולזה אמר לא כל קנין ימצא לכל בעל קנין, רוצה הכח שיש לו על הקנין שאם אנחנו בחונים על השלמיות שהם קנינים אינו מחויב שיגיע לנו אבל אפשר שנהיה משוללים מהם אם למונעים ואם למעוט לימוד כמו שאמר הר"ם, ואין כל מי שיש לו שלמות בכח ראוי בהכרח שיצא מן הכח אל הפועל אבל אפשר שישאר על חסרונו אם למונעים אם למעט למוד. ולזה צריך להרחיק ממנו התארים משני אלו הפנים שתחייב לו שיהיו נוספים על עצמו ושיהיו שלמות בחקו כמו שהוא שלמות בחקנו ויהיה בעל כח שיהיו שלימותיו פעם בכח ופעם בפועל כמו שהוא בחוקנו וחלילה לו שהשגתו הוא הלאות כמו שאמר בכונות באלהיות בחתימת המאמר בתארים. אמר האוהב הגדול הלאות מהשגת השם השגה אך בני אדם כלם לואים בהשגתו אבל אשר ידע במופת המאומת המנע השגתו הוא יודע משיג, רוצה לומר משיג לתכלית מה שיצוייר לבני אדם שישיגוהו ומי שלא ידע שהלאות הכרחי במופת אשר זכרנוהו הוא סכל והם האנשים בכלל מלבד החסידים והנביאים וחכמים המוטבעים בחכמה: