ולא נשיג אלא ישותו לבד לא מהותו. רוצה בו ואם תאמר אחר שאין ישותו חוץ למהותו איך נשיג ישותו, ואמר שמה שאמר שנשיג ישותו הוא דרך כללות ואינו מחוייב מזה שנשיג ישותו המיוחדת אשר הוא מהותו שהוא מציאות בלי מהות נוסף, וכמו שאמר אבוחמ"ד בספרו אין מציאות בלי מהות כי אם לאל א"כ לא ידע האל כ"א האל, ואם תאמר בידיעתנו שהוא מציאות בלי מהות נוסף שהוא אמתת המציאות הגמור הוא ידיעה ומה זה אשר אין בו ידיעה. אמרנו שהוא ידיעה כשהוא נמצא וזהו ענין כולל, ואמרך שאינו מלת המהות ביאור שאיננו כמותך ואם כן הוא ידיעה בהרחקת הדמיון לא באמתות המרוחק מן הדמיון כדעתך אינו פועל ונגר שאיננו ידיעה במלאכתו אך הוא ידיעה בהרחקת דבר ממנו. ודעתך ברצונו וחכמתו ישוב כולו אל ידיעתו עצמו וזולתו, וידיעתך שהוא יודע עצמו כאלו היא ידיעה במתחייב כללי ממתחייב עצמותו לא באמתות עצמותו שהוא המציאות הגמור בלי מהות נוסף. ואם תאמר איך הדרך אל ידיעת האל אמר שתדע במופת שידיעתו נמנעת ושהוא לא ידענו זולתו אשר יצוייר שיודע פעולותיו ותאריו ומציאות השלוח מאתו והרחקת ההדמות ממנו ושהבנת מציאות בלי מהות מאשר אין לו בעצמו מציאות בלי מהות שקר, ומציאות בלי מהות נוסף אינו אלא לו א"כ לא ידענו זולתו:
בכותל לא רואה, ר"ל ההעדר הנגדר בספר המאמרות הוא הפקד הדבר ממה שדרכו שימצא בו מבלתי שאפשר מציאות בעתיד וזה נקרא העדר על דרך האמת, ומכאן תתעורר שאי אפשר לומר בלתי מתנועע אלא במי שאפשר בזה ההתנועעות ולא בלתי רואה אלא במי שאפשר בו הראות, ואם מזה הצד נאמר בהשי"ת שהוא בלתי לואה או בלתי סכל יובן מזה שאפשר בו הלאות והסכלות, ולזה אמר לא תעשה גם כן אליו השלילות ולא תתירם אליו אלא בפנים שכבר ידעת, שפעמים ישולל מן הדבר מה שאין דרכו שימצא בו באמרנו לא רואה ואף על פי שאי אפשר בו הראות כן תאמר בשם יתברך בלתי לואה שאי אפשר בו הלאות בכל עת ובשום זמן: