המציאות מקרה קרה לנמצא, הר"ם ז"ל נמשך אחר דעת אבן סיני שהניח המציאות מקרה היתה זאת טענתו, אם המציאות מורה על העצמות היה אמרנו העצם נמצא כאלו אמר העצם עצם, ואבן רש"ד טען עליו שהמציאו' נאמר על העצמות ועל הצודק, כאלו תאמר האדם נמצא או בלתי נמצא ועל הקשר כאלו תאמר האדם נמצא צדיק ואם כן הנמצא נאמר על העצם בעצמות ועל שאר המאמרים בקדימה ואיחור לא בשיתוף ולא בהסכמה אבל בקדימה ואיחור, ועל העצם נאמר באמתות ועל כל מאמר ומאמר משאר מאמרות לפי טבעם:
ואינו עצם קרה לו שימצא. פירוש אמר החכם כי העצם מליצה מורה על אמתות ומהות אשר כשקרה לו המציאות קרה לו בנושא וכל אחד מהנברא קרה להם המציאות או הם אפשרי המציאות להתלותם במחוייב המציאות ומציאותם בלתי מהותם, והש"י יאמר בו מציאות ולא מהות לפי שהיישות והמהות הוא אחד בו וכל מה שזולתו הוא עצם או מקרה אבל הוא איננו לא עצם ולא מקרה כמו שאמרנו כי העצם מורה על אמתות ומהות אשר כשקרה לו המציאות קרה לו בנושא ויהיה מליצה ממהות בלתי יישות והוא ית' לא קרה לו המציאות א"כ איננו עצם כל שכן שאיננו מקרה: