Crescas on Guide for the Perplexed, Part 1 2

שינו בריאתו לרע. רוצה בו כאלו תאמר ראו רעה שגמלהו שהושם כוכב בשמים:

האמת מן השקר, ואמר פירוש שהוא הידיעה בענינים האמתיים ההכרחיים:

וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו, פי' כאשר התחיל לנטות אחר התאוה ולהפרד מהשכל קרא זה מרי שהוא ממרה בנכבד שבחלקיו בהפרדה ממנו ושוללות השגה שכלית ממנו קרא עונש וההשתקעות אחר כן במפורסמות אשר היה סבתו שלילת ההשגה ממנו קרא זה מרה במצוה אשר בעבור שכלו צווה בו שנאמר לו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. כל דברי הר"ם ז"ל מעולים ושלמים בתכלית השלמות אמנם לרוב חסרוני אני מסופק ותמה אם הוא היה שכלי גמור כמו שנראה מענינו אם נטה לפעמים אל המפורסם יותר מדאי איך נפרדו ממנו המושכלות שהרי ראינו כמה חכמים מחוכמים משכילים בכל מדע ימשכו אחר התאוות במאכל ובמשתה ובמשגל ואעפ"כ יהיו מושכליהם רבים עמהם וחכמתם נובעת כמקור מים חיים מלבם על לשונם בכל עת שירצו, ועוד איך היה זה האדם הנכבד שקוע במפורסמות ולא הותר לו לאכול בשר רק מפרי עץ הגן היה מזונו וכן בענין המשגל הותרה לו האשה ולא היו נשים אחרות בעולם שימשך אחריהם וישתקע בחוש המשוש, ומה יש הפסד בזה אם נאמר שהדבר הוא כמשמעו שהיה שם עץ אחד הוזהר שלא לאכול מפריו מפני שיש בטבע אותו הפרי להרבות תאוות המשגל וכן בטבעו כי מי שיאכל ממנו יבחן בין המגונה והנאה שהנה נראה כי יש סמים רבים מי שירגיל בם תוסיף תאותו תמיד בחוש המביא להולדה וגם אם הגיע לאדם מחלה שלא היה לו המלאך הממונה על התאוה אם ירגיל בסמים או במאכלים או בשמנים מיוחדים ישיבוהו לאיתנו כאשר היה בתחלה, ונוכל לומר שצוהו שלא לאכול מאותו הפרי שאולי היה בטבעו שהאוכל ממנו יגיע לתאוה עצומה באותו החוש והסיתו דמיונו או כח המתעורר העירהו לאכול ממנו. וכן נוכל לומר כי עץ החיים אשר היה בתוך הגן הוא כמשמעו ויש בטבעו שהאוכלו יחיה לעולם כמו שראינו שהיה בטבע הראשונים שחיו תשע מאות שנה ויותר, ואין זה נמנע בחוק האל כי כמו שברא הגלגלים וכל אשר בהם מהעדר גמור אחר שלא היו כן נוכל לומר שבארץ מקום מיוחד נכבד והוא גן עדן ובו מיני אילנות נכבדים וסמים נפלאים כמו שנראה מאבנים טובות ומרגליות יש להם סגולות נפלאות נעלמות בלתי מושגות בדרך הקשי יקראוהו טבע נעלם שאילו לא ראינו פעולתם לא נאמין בזה בשום פנים וכן בבריאות אשר בים ראינו ענינים מופלאים אילו לא הרגשנו אותם בחושנו לא היינו מאמינים בזה כמו דג הנקרא בלינא שהוא גדול בתכלית הגודל וכמו כן אמרו הפילוסופים שיש דג בים שארכו ל' פרסאות וכמו דג אחד שהושם בטבעו שכל ערב שבת בין השמשות אינו שט בים אבל הוא מקריב עצמו לצד היבשה ואינו זז ממקומו כל השבת ואפי' אם יכוהו בחרבות וברמחים לא יזוז ממקומו, ורבים כמו אלה הענינים נמצאים בעולם שאם יגיד המגיד למי שלא ראה אותם יחשבם לנמנע גמור. וראה אמרו בלדת נח זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' שמורה שהארירה שאמר הכתוב ארורה האדמה בעבורך היא כמשמעה על עברו המצוה אשר נצטוה, ותראה כמה מצות בתורה מבוארות בתכלית הביאור למנוע האדם מהמשך אחר התאוה ר"ל חוש המשוש אשר המכוון בו חוש הטעם וחוש המביא להולדה וזהו הכונה כאיסור העריות ואיסור המאכלים. וממה שנראה בחוש במקצת החכמים שאפי' יהיו נמשכים בהנאות הגשמיות ביותר מן ההכרחי לא יפרדו מהם המושכלות כל עת חפצם בלימוד אם לא שישתדלו בסחורות ובענין מותרי המחיה ויסתלקו מן הלימוד סלוק גמור ימים רבים ואז יפרד המושכל מהם פרידה גמורה מצד השתקעם במפורסם, ואדם הראשון לא היה צריך לכל זה שיהיה סבה לו שיפרדו מושכליו ממנו ואפי' היה נמשך בחוש הטעם ובחוש המשגל:

ואין בהכרחי טוב ורע, פי' ההכרחי האמתי הוא ענין מתמיד קיים בלתי משתנה בעת מן העתים ואי אפשר שיהיה בחלוף מה שהוא עליו לאמת ולשקר וכן הרצון בזה ידיעת המושכלות כולם על אמתתם. ויש להקשות בזה המזון הוא הכרחי לאדם והוא טוב לו כי בו יתקיים מציאותו וכל כחות הגוף יגיע להם השלמות בו וכן יאמר מציאות השמים טוב וכן מציאות השמש או הירח וכן מציאות היסודות הוא טוב וכן מציאות האדם הוא טוב לו. התשובה כזה כשתעיין בהם מצד הציור והאמור יאמר בהם אמת ושקר מצד האמת וכשתעיין בהם מצד מציאותם או מצד הטובות המגיעות מהם לזולתם יאמר בהם טוב ורע ואם אפשר שהרע יגיע במקרה, והמשל כי כשנאמר השמים כדוריים יש בזה שני ציורים ציור המלה המורה על השמים וציור המלה המורה על הכדוריות וכשיודע במופת שהוא כדורי ונאמר שהשמים כדוריים הוא אמת וכשיעיין בהם מצד מציאותם או מצד הטובות שיגיעו מהם לזולתם יאמר שמציאות השמים טוב, וכן היסודות כשנעיין בהם מצד מציאותם יאמר בהם טוב שבהתערבות קצתם בקצתם יתהוו מהם הנמצאות והרע יגיע מהם במקרה כגשם שוטף והברד או השקעת מקומות, וכן המזון יאמר בו אמת ושקר כמו שנחקור אם הוא הכרחי לאדם אם אין ואחר החקירה שהוא הכרחי ויתאמת זה נוכל לומר שמציאותו הוא טוב לו והרע המגיע הוא במקרה והוא מצד לקיחתו בזולת שווי. והאמת כי ההכרח יאמר על ג' פנים האחד בהכרח הנשימה לחי או הכרח המזון לכל נזון ונאמר בענין האונס לאנוס ונאמר על הענין המתמיד הקיים שאי אפשר שיהיה בחלוף מה שהוא עליו, וההפרש ביניהם מבואר כי הנשימה אם היא הכרחית משתנה פעמים באה בארוכה ופעמים באה בקצרה לפי תנועה הארוכה המהירה או בלתי מהירה תשתנה הנשימה וכן המזון אם הוא הכרחי הוא משתנה וישוב בבשר בשר ובעצם עצם. והמין השני אין צריך בו משל. והמין השלישי הוא ההכרחי האמתי שאי אפשר שיגיע לו השנוי בשום צד:

פקוח אזנים ולא ישמע, ר"ל וזה ראיה כי פקח אינו נאמר על ראות עינים אבל הוא פקיחת הלב וזהו אמרו אשר עינים להם לראות ולא יראו וסוף הפסוק כי בני מרי המה מורה שהוא אומר זה על ראות הלב וכן פקוח אזנים על אזני הלב:

אבל אמרו באדם משנה פניו ותשלחהו. ר"ל זה הפסוק דרשוהו רז"ל ואמרו תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו תוקף שהיה לו לאדם הראשון לנצח ויהלך כאשר הניח עצתו של הקב"ה והלך אחר עצת הנחש וזהו אמרו משנה פניו שנטה אחר דמיונו ותאותו, והר"ם נמשך אחר הדרש ואמר פירושו וביאורו כאשר שנה פנותו שולח כאלו אמר מה שאמר משנה פניו אין זה סתירה למה שאמרתי לא היה שם אלא גלות יריעה כי אמרו משנה פניו אין זה שנוי פנים ממש אבל שנוי בכונה וזהו אמרו כי פנים שם נגזר מפנה והאדם יכוון למה שירצה כונתו: