אמנם צלם הוא נופל על הצורה הטבעית. אמר זה להבדילו מן הצורה המלאכותית אשר היא התמונה והתואר:
הענין אשר בו נתעצם והיה מה שהוא, אין ספק שהר"ם רצה בזה הענין לבאר מהות הצורה ואפשר שייבן ממאמרו העצם האישי המורכב מהחומר והצורה אשר בהם נתעצם הדבר והעצם יוחלט אל שניהם שהצורה לבדה איננה עומדת וכן החומר לבדו אינו עומר ולזה ביאר עוד ואמר והוא אמתתו מאשר הוא הנמצא ההוא שהצורה לבדה היא אמתת הדבר ושלמותו הנה ביאר עצם כל צורה בכלל איזה צורה שתהיה ובעבור זה ביאר עור ואמר שמלת צלם שמורה על מהות איננה נאמרת כי אם על צורת הארם וזהו אמרו אשר הענין ההוא באדם והוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית:
כי הבזיון דבק בנפש שהוא הצורה המינית. ירצה בזה כי צלמם היא נפשם והשם ביזה אותה מצד הפחיתות שיש לה אשר לא הושלמה לא בתורה ולא בחכמה ואינו רוצה בצלמם צורת פניהם שהוא התמונה והתואר כי זה לא יצוייר בשכל שהשם יבזה האדם מצד תמונתו אם הוא שלם בשכלו:
בענין שבו זר מאוד, פי' הוא השכל וקראו זר בעבור שלא נמצא לזולתו מן הנמצאות של מטה והוא המשיג הדבר כמו שהוא מבלתי שיחובר אליו דבר זר כהשיעור המצב והמראה וכו' ובו ישיג האדם המושכלות באמצעות הגבול האמצעי באיכותם ובאמצעות הגדר והרושם בציורם וזה שהוא ישיג גדר האדם שהוא החיות והדבור בלתי אמצעות שיעור מצב ומראה מה שאין כן לכח הדמיון שהוא לא ישיג האדם אלא א"כ עומד או יושב או קרוב או רחוק או ערום או לבוש וכיוצא באלו הענינים אחרים: