1
בד"א כשאמר לו הלוה אבל אם עמד וכו'. נ"ב מדברי רבינו נראה דאם נעשה ערב מעצמו דאע"פ שתבע תחילה ללוה ולא נמצא לו והלך ונפרע מן הערב בדין ה"ז פטור כיון שלא אמר לו תחילה ערבני. ועל זה תמה הראב"ד ז"ל דלמה דהא לא דמי לפורע חובו של חבירו דפטור דלא ההנהו כלום אבל הכא הרי על פיו הלוה לו והוא נתרצה ולוה. ומדברי בעל התרומות בשער מ"ו גבי ערב לכותי נראה כסברת הראב"ד ז"ל: