ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו. התוס' בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ז ע"ב) כתבו שאם רצה להחמיר על עצמו רשאי וכ"כ הרא"ש לשם והביאו ראיה מן הירושלמי פרק ד' דשביעית מר' אבא דאמר ליה אכול נבילה ואי לא קטילנא לך ואמר ליה אי בעית למקטל קטל ולאו ראיה דאדם גדול והדור פרוץ שאני וכמ"ש הנמוק"י ותו דהא מסיים בירושלמי דאי הוה מקיים מילי דרבנן הוה אכיל אלמא דשלא כדין עשה ונ"ל להכריע בדעת הרב ז"ל מדאמרינן בסוף פ' בן סורר אמר רבי ישמעאל מנין שאם א"ל לאדם עבוד עכו"ם ואל תהרג מנין שיעבור ואל יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם ומדר"י נשמע לדידן בשאר עבירות דאמרינן בהו וחי בהם ולא שימות בהם וגרסינן נמי בפרק ר' ישמעאל אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס וכן בדין דכיון דליכא שריותא דיהרג ואל יעבור מינה שמעינן דאהדריה קרא למילתיה קמא ומחייב בנפשו אם אינו עובר ונהרג ותדע דהא אמרינן בפרק בתרא דיומא מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת ומפקינן ליה מהך קרא דוחי בהם ולא שימות בהם והתם אמרינן בירושלמי דהשואל הרי זה שופך דמים א"כ שמעינן מינה דקרא דוחי בהם ולא שימות בהם איסורא איכא במילתא ודון מינה ואוקי באתרין לענין שאר עבירות דלא מצי לממסר נפשיה למיתה וזו היא ראיה מכרעת לסמוך עליה ומיהו בגדולי הדור לכו"ע מצו לממסר נפשייהו וכדלקמן. כתב הגהות אשירי בריש כתובות בשם ר"י דאף בע"ז וג"ע ושפכ"ד בצינעא יעבור ואל יהרג.