גמרא מ"ט דמ"ד יש לו מפורש א"ל מיניה הוא דקמשתרו כלים כו' עיין פרש"י ולולי פירושו הוה ניחא לן לפרש כדברי התוס' לעיל דמקרא דאין לו אכתי לא משתרו כלים אלא למעטינהו מלאו אבל עשה מיהת אפשר דאיכא אבל מקרא דיש לו משתרו לגמרי ודו"ק:
תוס' בד"ה במים במים ב' פעמים כו' והשתא לפי' זה לא פליגי כו' לכך נראה דהנך חריצין כו' עכ"ל דהכי משמע מפרש"י דלא פליגי מידי תנא דבי רב ותנא דבי רבי ישמעאל לענין דינא אלא דאצטריך תנא דבי רבי ישמעאל למדת ריבוי ומיעוט משום דאית ליה כללא קמא דוקא ולא הוה אצטריך לא תאכלו אי לא הוה דריש ריבוי ומיעוט אבל לפי' התוס' ניחא טפי דא"נ דסבר תנא דבי ישמעאל נמי כללא בתרא דוקא אצטריך לריבוי ומיעוט לרבות חריצין ונעיצין שאין נובעין ולאיסורא וק"ל:
בא"ד אבל למאן דדריש לעיל כלל ופרט מרבה מתאכלו להיתירא אפי' חריצין כו' כיון דאינן נובעין עכ"ל וליכא לאקשויי כיון דסבר כללא בתרא דוקא אימא לרבות לאיסורא אף חריצין ונעיצין שאינן נובעין דמה הפרט מפורש שאין עצורין ככלים כו' דיש לומר דתלמודא קים ליה דההוא צד דנובעים הוה צד חשוב כמו צד שאין עצורין ככלים ואפי' למ"ד כללא בתרא דוקא בעי כל צדדין החשובין כמ"ש לעיל ודו"ק: