בפרש"י בד"ה ובגולגולת לגבי כו' כמה ינטל מן החי וימות כמלא מקדח של רופאים כו' עכ"ל כתב מהרש"ל לא מצאתי זאת בבכורות כו' והוא סוף משנה דאהלות וכמ"ש התוס' ואם אינו טעות סופר אגב ריהטא לא דק עכ"ל וא"א שאינו ט"ס ויפה דק דודאי לפום ריהטא הך סוף משנה דאהלות באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאים וחכ"א בגדול של לישכה אשיעורא דב"ש קאי דקאמרי כמלא מקדח דלב"ה דקאמרי כדי שניטל מן החי וימות שיעורא אחרינא אית להו אבל בסוגיא ר"פ על אלו מומין בבכורות מוכח דר"מ ומחלוקתו אשיעורא דב"ה נמי קאי דקאמר התם וכמה כדי שינטל מן החי אמר שמואל כסלע ופריך דא"כ עשית דברי ב"ש וב"ה אחד דהא כמלא מקדח של לשכה היינו שיעורא דכסלע כדתנן מאור כו' שיערוהו כמלא מקדח כו' וכסלע נירונית ומסיק לב"ש ודאי מקדח וחיסומו שנינו והשתא ר"מ ומחלוקתו אליבא דב"ה פליגי כמלא מקדח בלא חיסומו והשתא ניחא לפירושו דכמלא מקדח דתנא הכא מצי אתיא כב"ה מיהו הרמב"ם שמפרש שם בהך מתני' דאהלות דר"מ ומחלוקתו אליבא דב"ש פליגי וכן התוספות שכתבו בשמעתין כמלא מקדח לאו משום דבעי למסתם כב"ש כו' היינו לאידך אוקמתא בההיא דבכורות במסקנא דקאמר דשיעורא דכסלע לב"ה לאו היינו כמלא מקדח ודו"ק:
בד"ה שאני אומר כו' שלא תאמר תחתונה כשאוחזין כו' עכ"ל דליכא למימר דהשתא נמי נימא תחתונה כשאוחזין הקנה שהיא עליונה כשהבהמה תלויה דלא שייך ליתן סימן שהבהמה תלויה ועדיין הריאה בפנים אתחתונה כשאוחזין אותה שאנו רואין אותה בחוץ משא"כ השתא דנותן סימן לתחתונה שהיא בפנים ואין רואין אותה ממה שהיא עליונה כשרואין אותה מבחוץ ודו"ק:
תוס' בד"ה אישתמיטתיה כו' ס"ד דרבי ירמיה דאפי' בנקבים שיש בהם חסרון כו' ולשון אישתמיטתיה קשה עכ"ל וליכא למימר דהוה ס"ד דרבי ירמיה דאפי' באין בהן חסרון מצטרפין לכאיסר דהשתא ניחא לשון אישתמיטתיה דבהא ודאי לא הוה טעי רבי ירמיה דודאי לא עדיפי נקבים שאין בהם חסרון מפסוקה דבעי במתניתין פסוקה ברובו וק"ל:
בד"ה אנסה עצמה כו' ליטול ירק בבור עכ"ל דהשתא הוה בכלל כל שפשטה צוארה ורועה דקאמר רבא וק"ל: