בפרש"י בד"ה כגון שעשאה גיסטרא והיא עדיין מפרכסת כו' עכ"ל לכאורה נראה שדקדק הכא לפרש כן דמש"ה בגיסטרא ליכא ק"ו דקאמר מה מחיים דאינו אלא קירוב מיתה נבילה דהוה מיתה לגמרי לא כל שכן דגיסטרא נמי אינה מתה לגמרי כיון שעדיין מפרכסת והוא תחילת מיתתה והמתרץ השיב דהוה מסוכנת פורתא מקמי כו' וההיא מסוכנת פורתא דמקמי הוא קירוב מיתתה אבל כשנפסקה רובה אף שעדיין מפרכסת מתה לגמרי מיקרי והוה שפיר קל וחומר גם התוספות שהקשו לפרש"י דמאי פריך הא גיסטרא אתיא שפיר מקל וחומר לא מהאי קל וחומר דקירוב מיתה כו' קאמרי (א) אלא מקל וחומר דמטמא כמו שפירש רבינו תם וכדאמרינן בפרק חטאת עוף אבל בעל המאור כתב דההוא קל וחומר גופיה דקירוב מיתה שייך לגבי גיסטרא ובזה דחה פרש"י ופירש כמו שפירש ר"ת וליכא לאקשויי דאם כן אמאי שבק ר"ת בפירושו ק"ו דקירוב מיתה ונקט ק"ו דטומאה דהא לפר"ת דפרכינן שכן מחיים מצינן הכי לפרושי בק"ו דקירוב מיתה דיש לומר דנקט ק"ו דטומאה דהך חומרא דטומאה נקט לה נמי תלמודא בפרק חטאת עוף גבי נבילה וכן נראה מדברי בעל המאור וה"נ ה"מ ר"ת לפרש ק"ו מכח חסרון דמה מחיים דליכא חסרון מיתה דאין לך חסרון גדול מזה לכ"ש כמ"ש התוס' לעיל אלא דנקט קל וחומר דטומאה לפירושו מטעם שכתבנו וק"ל:
תוס' בד"ה ומה מחיים כו' ועוד אפי' כי אמרת דמסיכנת אסירא ואיכא מגו בנבילה כו' דאיכא למיפרך מה לטרפה שכן אסורה מחיים כו' עכ"ל ר"ל דודאי ר"ג שפירש כן דהוי הק"ו מכח מגו ולא ניחא ליה ק"ו דטומאה משום דבהאי ק"ו דמגו פריך שפיר בגיסטרא דליכא ק"ו כלל כיון דליכא מגו ואהא הקשו דהא גבי גיסטרא אי נמי דמסוכנת אסורה ואיכא מגו דהשתא הוי ק"ו מ"מ הא איכא למפרך שכן אסורה מחיים ואם כן לית לן למישבק ק"ו דטומאה וכמו שפר"ת דהך חומרא דטומאה נקט לה תלמודא שם ודו"ק. :