בד"ה דגים ועופות שמלחן כו' וכן נראה דאין העופות כו' עכ"ל מהרש"ל מחק מלת וכן דאין לו משמעות כאן לכאורה ונראה ליישבו שכתבו בתחלה דהאי איסורין דנקט קאי לדגים לחוד כפרש"י והר"ש הקשה לפרש"י דא"כ כו' ומתוך אותה קושיא פי' דאסורין קאי גם לעופות כמ"ש הרא"ש וע"ז כתבו די"ל לקושייתו דא"כ הוה משמע כו' וכן נראה כפרש"י דאין העופות נאסרים כו' אפי' לאותו פי' כו' וק"ל:
בד"ה ודגים משום דרפו כו' אחר פליטת דמן ומה שנמצא בגומות ציר הוא ולא דם אבל בדגים כו' עכ"ל ממלת ומה כו' עד מלת אבל כו' ברא"ש אינו כנראה מדבריהם דלא באו כאן ליישב אלא עיקר קושייתם דאין לאסור התחתונה שנמלחה בתחלה מחמת פליטת הבאה אחריה ולא באו ליישב כאן קושייתם משום איסור ציר בגומות אלא אחר כך שכתבו וא"ת נהי דלפי כו' מ"מ נאסור מחמת דם כו' שנמחה בציר שבגומות כו' ויש ליישב כל זה בכאן משום דלטעמא שכתבו לעיל דשריק לא מסיק אדעתייהו דאיכא ציר של היתר אחר פליטת הדם י"ל מה שנמצא בגומות ציר של היתר הוא ולא דם ושוב הקשו אחר כך וא"ת נהי דלפי כו' מ"מ נאסר מחמת דם הבלוע במלח כו' שהוא נמחה בציר של היתר שבגומות כו' וק"ל:
בא"ד א"נ י"ל שהמלח שעל הבשר מעכב הדם כו' עכ"ל פי' כמ"ש לקמן דצ"ל שהדם שבמלח מתייבש בו ואין בו כח ליבלע בבשר כו' כמו שפירש גבי אותן גומות כו' והיינו תירוץ אי נמי יש לומר כו' שכתבו כאן אלא שקצרו כאן דבריהם לסמוך אדבריהם המפורשים יותר לקמן ודו"ק: