(יא) אמרו יוחני וממרא לנגשה תבן כו'. זהו לשון הש"ס במנחות (פ"ה) ולעיל דאמר בלשון אחר מורייס לאספמיא כו' הוא לשון המדרשות:
(יב) וחכם באחור הוא מסלקו. משיב לו תשובה נכונה ומסלקו שאין לו עוד פה להשיב ושותק וזהו ישבח לו כמו משביח שאון ימים וכדפירש"י שם:
(יג) חכמו של עולם. כדמפורש להלן:
(יד) חציו של עולם. ע' אס"ר פ"א פ"ב:
(טו) ואח"כ הוא משלח. וקורא לכל גדולי המלכות (כמ"ש עשה משתה לכל שרי כו') מה כתיב ביה בהראותו כו' לחבירו ורחבא"א מיני כו' כצ"ל:
(טז) אר"א נס כו'. שבת (צ"ז) תמה ואמר דרש את מטותם הול"ל את מטותיהם לכן דרש אותיות תם לשון תמה שתמה פרעה ונבהל (שמא יבלע מטה אהרן כל מטה מושלו כסא מלכותו) רק אח"כ ויחזק לב כו':
(יז) מכאן שהיה מטה אהרן סימן טוב כו' לדורות. כד"א (במדבר י"ז) השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת (ולקמן סוף פרשת בשלח ובמכילתא שם אמרו כדי שידעו שהוא של ברכה ע"ש) ואפשר רמזו בלשון לדורות למ"ש (במכילתא בשלח פרשתא ויסע פ"ו) שנגנז מטה אהרן ואליהו ז"ל עתיד להחזירו לישראל לע"ל: