(ג) שמו של בצלאל משמן הטוב. היינו נמי מבני אהרן שנמשחו בשמן המשחה. (ולא זכו לפרסמן בשם מפי ה' כבצלאל) כ"ה בתנחומא:
(ד) טובה וכל הבריות ישנים כצ"ל:
(ה) ואני מעלה להן את האורה כו' תדמיוני ואשוה. וכתיב בתריה שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם (כדמייתי ליה להלן) דקאי על המאורות והכוכבים (כמ"ש מונה מספר לכוכבים וגו'). וכן בתנחומא כאן ובפרשת בחוקותי מבואר כן ע"ש:
(ו) א"כ יאמר קדוש. מבואר בתנחומא בחקותי פירושו אם כן שיוכל א' להשתוות אלי אז יפה אתם אומרים לומר לפניו קדוש כמו לפני. ואחרי שאינו כן. א"כ הם הבל אין בם מועיל ע"ש:
(ז) המוציא כו' בשם יקרא. וכתוב אחד אומר ספרי נשא ומייתי לה ברבה שם פר' י"א (רמ"ה סע"ד):
(ח) מבקש לקרותם כאחד. שאז כתיב קורא אני אליהם יעמדו יחד. וקוראן בשם אחד (הוא שם הוי"ה בשרשו אשר ממנו תלויין השתלשלות כחותיהן וכשקוראה בשמו ממילא באים כולם כאחד):
(ט) וכשהוא קורא לכאו"א אז בשמו הוא קורא אותו. מפרש באדר"נ פר' י"ב עושה שלום במרומיו שלא קרא עשרה מיכאל או גבריאל שאם היה קורא לאחד היו באין לפניו ומתקנאין זה בזה:
(י) מדכרין ומניחין וגו'. ויק"ר פל"ב:
(יא) מדכרין ומניחין פקוד את בני לוי. ע' הגי' שם בויק"ר דמייתי נגד זה מדכרין ומשחקין זכור אשר עשה עמלק. וכאן לענין המאמר נראה נכון לגרוס במקום פקוד את בני לוי קרא דהכא קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ועליו מייתי מדכרין ומשחקין ג"כ בשבט יהודה עכן. וכמו בתחלה בשבט דן דמייתי מניחין אהליאב ומשחקין שלומית: