(א) אפי' בשעה כו' הצדקה מבינים אנו כו'. דרש הצדקה נמשך למטה אל לנו בושת הפנים. ואף כשאנו עושים הצדקה אנו מביטים (אפשר דרש הפנים לשון פונים להביט ולראות) ובושים (והאי צדקה היינו מעשר שמפ"ו שבאותה שעה באים בזרוע ומ"מ אנו בושים כדמסיים סוף המאמר כו' א"ר נחמיה אפי' בשעה כו' אחד מעשרה כו' הוי כו' ולמבשת כו'):
(ב) א"ר אלכסנדרי גדול כחן כו'. ירושלמי פ"ה במעשר שני:
(ג) כ"מ כו' השקיפה לשון צער כו'. בתדא"ר פי"ח אמרו אין השקפה אלא לברכה שנא' השקיפה ממעון קדשך. ואולי י"ל דקאי שם ג"כ השקפה הנאמר אצל צדקה. בקרא דצדק משמים נשקף אמר לה התם. ועיין בזוהר וירא (ק"ד.) שאמרו בהשקיפה אתערותא ברחמי. וההיא דוישקיפו ע"פ סדום נמי לרחמי לשיזבא ללוט ע"ש:
(ד) א"ר אלכסנדרי כו' דבר ארורה כו'. עמ"כ ויד"מ. ובתנחומא שניהם נכללין במאמר אחד רק מסיים ולא עוד אלא שהן הופכין קללה לברכה. ובירושלמי מע"ש שם איתא כלשון מימרא שני' דכאן. ונראה שמשם הוא שהוגה כן מאמר זה עצמו בלשון הירושלמי והכל ד"א (מסיים בירושלמי שם ולא עוד אלא שהן אומרים היום הזה היינו דדרש היום הכתוב בתחלת פרשה שלאחריה היום הזה אני מצוך. קאי גם למעלה על וברך את עמך כו'. תן היום):
(ה) וכספו של צלם מיכה. אתיא דר' יהודא כשיטת ר"א רבי' דאבוה ר' אלעי דאמר בספרי בהעלותך פפ"ד ובכ"מ עכו"ם עברה עם ישראל בים. והייני פסלו של מיכה והכי אי' לעיל פכ"ד משמי' ד"ר יהודא. וכן בפ' חלק (ק"ג:) א"ר יוחנן פסלו של מיכה עבר בים. (וע"ש בפירש"י ללשון ראשון נראה דוחק לפרש שלאו דווקא הפסל עבר רק מיכה העביר בידו השם של עלה שור על דעת לעשות עגל. וכ"מ המקראות בשופטים שמיכה עשה הפסל בזמן מאותר כשהי' שבט דן מבקש לו נחלה. ואפשר נוסחא דהכא כספו שלצלם מיכה נכונה ויתפרש שהכסף לשם עשיית ופסל הקדישתו אמו של מיכה מכבר ועבר עמהן בים. וג"ז לא משמע כן מהמקראות. ועי' בפסחים (קי"ז.) דפשיטא לי' לר' יוסי דבים לא עברה עבודת כוכבים והוא בשיטת ר"ע רבי' דפליג על ר"א בספרי שם ובכ"מ):